בתשובה להאייל האלמוני, 04/06/03 11:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בחירה ישירה על ידי העם תסנן מושחתים וסתם רמאים באופן אפקטיבי הרבה יותר מהבחירה העקיפה והמסורבלת הנהוגה היום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לתשומת לב המערכת, בטרם תסירו ראו שהודעה זו רבת תוכן יותר מזו שאליה היא מגיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאני מגיב - כשאתה אומר "בחירה ישירה", לאיזו שיטת בחירות בדיוק אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמשמשת את אזרחי ארה''ב בבואם לבחור בנפרד את הקונגרס, הנשיא והשופטים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה הזו שבה אל גור זכה ביותר קולות מאשר ג'ורג' בוש (גם עם פלורידה) אבל עדיין בוש נהיה נשיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אזרחי ארה"ב בוחרים את השופטים שלהם? לא חשוב. מה שרציתי לשאול - האם אתה מתכוון לשיטה הנשיאותית האמריקאית כולה, או שאתה מוכן להסתפק גם בשיטה הבריטית, למשל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשיא ארה"ב איננו נבחר בצורה ישירה כי אם על ידי ה"אלקטורל קולג"'. השופטים בבתי המשפט הפדרליים ובבית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא. הקונגרס אומנם כן נבחר ישירות, אבל עד שנת 1913 הסנאט לא נבחר ישירות, כי אם על ידי נציגים מהרשות המחוקקת של כל מדינה ומדינה (תיקון 17 לחוקה). במדינות אירופאיות מסוימות בהן נהוגה שיטת הרשות המחוקקת המפוצלת, עדיין נבחר בית אחד בידי נציגים של המחוזות השונים, או נציגי הבית השני. להרחבת הדעת, ראה: http://www.usembassy.de/usa/government.htm --- נדמה כי התיאוריה המדינית שלך מבוססת בערך כמו התיאוריה הכלכלית שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אקלטורל קולג"' הוא תיווך פורמלי בלבד בין האזרחים לבין הנשיא, לא? לומר שהנשיא נבחר על-ידם הוא כמו לומר שאצלנו הכנסת נבחרת על-ידי אלו שסופרים את פתקי ההצבעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. ראשית, משום ששיטה זו מונעת 1 את הבחירה הישירה של הנשיא, משום שזה נבחר על פי רוב של חברי ה"אלקטורל קולג"' (א"ק), המחולקים לפי מדינות, ולא (בניגוד לדעה הרווחת) על פי רוב המצביעים עצמם. בנוסף, הליך ההצבעה בידי האזרחים הוא למעשה הצבעה לרשימת חברי הא"ק מכל מדינה - למרות שלעתים קרובות שמם כלל לא מצויין על טופס ההצבעה. שנית, באופן רשמי, חברי הא"ק אינם מחוייבים להצביע בהתאם להצבעה של אזרחי המדינה שהם מייצגים. במאה ה-20 בלבד נרשמו שמונה מקרי הצבעה 2 של חבר הא"ק בניגוד לבחירה שנעשתה בידי אזרחי המדינה שהוא ייצג 3. כאמור משני הסברים אלו - אין בהכרח (למרות שעל פי רוב יש) חפיפה בין קבלת רוב הקולות, ובין מינוי לתפקיד הנשיא. ליתר דיוק, בשלושה מקרים במהלך ההיסטוריה האמריקאית התמנו נשיאים אשר לא זכו ברוב הקולות הכשרים: 1824 - ג'ון קווינסי אדאמס מקבל כ-38 אלף קולות פחות מאשר יריבו, אנדרו ג'קסון, אך איש מהם איננו זוכה ברוב הקולות בא"ק. בית הנבחרים ממנה את אדאמס לנשיאות 4. 1876 - ראת'רפורד ב. הייז ממונה לנשיאות ביתרון של קול אחד בא"ק על פניו של יריבו, סמואל ג'יי. טילדן, למרות שטילדן קיבל כ-364 אלף קולות יותר. 1888 - בנג'מין הריסון מקבל 95,713 קולות פחות מיריבו, גרובר קליבלנד, אך ממונה לנשיאות משום שזכה ב-65 קולות יותר בא"ק. בקישור שהבאתי קודם ישנם קישורים רבים למידע זה (ועוד) בנושא. --- 1 בכוונה תחילה, כמובן. הסיבות לכך מסובכות למדי, וקשורות לדעותיהם ואמונותיהם של "האבות המייסדים" של האומה האמריקאית בנוגע לאופי האיחוד הפדרלי שהם הקימו, תפקידו של הנשיא וכן הלאה. אלכסיי דה-טוקוויל מדבר על כך בספרו הנודע "דמוקרטיה באמריקה", בעיקר בהתייחסות לרעיון "דיקטטורת הרוב". 2 קול אחד בבחירות של 1948, 1956, 1960, 1968, 1972, 1976, 1988 וקול "לבן" אחד בשנת 2000. 3 אף לא הצבעה אחת מתוך השמונה הביאה לשינוי בתוצאות הבחירות הכלליות. 4 בהתאם לתיקון ה-12 לחוקה, בית הנבחרים בוחר את הנשיא ואת סגן הנשיא כאשר אין הכרעה בא"ק. מלבד אדאמס (הבן) ב-1824, התרחש מקרה זה רק ב-1801, כאשר בית הנבחרים בחר בתומאס ג'פרסון על פני חברו למפלגה ארון בר אחרי 36 סיבובי הצבעות רצופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות 2000, גור קיבל חצי מליון קולות יותר מבוש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב. אל גור קיבל 539,947 קולות יותר מאשר ג'ורג' וו. בוש, אך זכה ב-267 קולות בא"ק, לעומת 271 קולות לבוש, ולכן לא מונה לנשיאות. ראה כאן, למשל: http://www.washingtonpost.com/wp-srv/onpolitics/elec... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות ב-2016... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני חלקים יש בתשובתך. אחד, שהאלקטור יכול לבחור במועמד שונה מזה שלו הוא "אמור" לבחור. אני מאוד מופתע לשמוע (ומודה לך על שחידשת לי) שהיו מקרים שזה קרה. בהינתן זאת, אני לא מופתע שבכל המקרים לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה. אני תוהה מה יקרה במקרה שזה כן יטה את התוצאה. האם המועמד שהיה אמור לנצח, והפסיד בגלל שהאלקטור שינה את דעתו(?), ילך בשקט הביתה? לא נראה לי: אני חושב שירוצו עתירות לבית המשפט העליון, ואמות הסיפים תרעדנה. ובצדק, כמובן: כפי שאמרת, את הבוחרים בכלל לא מעניין מי האלקטור, ולא אמור לעניין אותם1. היכולת הזו של האלקטור לשנות את דעתו נראית לי כמו משהו די אנטי-דמוקרטי. אני נשאר בינתיים עם הדעה שתפקידם של האלקטורים הוא פורמלי-טקסי בלבד. את ההבחנה בין בחירה ישירה ועקיפה אני מבין כך: בבחירה ישירה האזרחים בוחרים ישירות בנשיא. בבחירה עקיפה האזרחים בוחרים גוף אחר, והגוף האחר בוחר את הנשיא. אז כן, פורמלית בארה"ב הבחירה היא עקיפה; אבל אין לכך כל תוכן מהותי. וכשעושים את ההבחנה בין בחירה ישירה ועקיפה (בפרט, מן הסתם, כאשר אבי עשה זאת) מתכוונים להבחנה מהותית2. אפשר היה לוותר על האלקטורים, ופשוט לתת לתוכנת מחשב (כאילו, דה. גם בן-אדם יכול) לקבל את נתוני ההצבעה לפי מדינות, לעשות את החישוב, ולהודיע מי הנשיא. העניין השני הוא שיכול להיבחר לנשיאות מי שלא זכה ברוב הקולות. נכון, אבל אין לזה קשר להיות הבחירה עקיפה או ישירה. מה שזה אומר הוא שהבחירה אינה נותנת משקל שווה לכל קול - זה משהו אחר. אם היו מחליפים את האלקטורים בתוכנה, האם עדיין היית אומר שלא מדובר בבחירה ישירה? 1 זה המקום להעיר שאין ספק שהידע שלך על השיטה שם גדול בהרבה משלי, ויכול להיות שמתוך בורות בניתי לי תמונה לא נכונה. אני מזמין אותך בהכנעה לתקן אותי על-פי הצורך. 2 לדוגמה - אם אני מנסה קצת לקלוע לדעתו של אבי - בבחירה עקיפה אמיתית, גוף הביניים מקבל אפשרויות לכל מיני אינטריגות ושחיתויות מזיקות, שבבחירה ישירה אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות תגובתך חשבתי גם אני מה עשוי לקרות במקרה שהצבעה "לא-נאמנה" של אלקטור אחד או קבוצה של אלקטורים תשנה את תוצאות הבחירות מניצחון של מועמד אחד למשנהו. אני חושב שקשה מאוד לנחש או לשער מה עשוי או עלול לקרות במקרה שכזה, משום שהאפשרויות נעות בין קבלה בשתיקה של המאורע (הסביר ביותר, בעיניי) לשינוי חוקתי של אופן ההצבעה (פחות סביר) עד למהפכה אלימה, ואולי אף התנגשויות בין כוחות צבאיים לאזרחיים (הכי פחות סביר מכולם, במיוחד בהתחשב בכניעות הפוליטית שמאפיינת אחוז כה גדול מאזרחי ארה"ב בימינו). קריאותיהם של דמוקרטים מסוימים לאחר פרסום תוצאות הבחירות האחרונות, למשל, נבלעו במהרה בתהום הנשייה, וכיום אין איש מדבר על הנושא (בניגוד, נאמר, להכרעות של בית המשפט העליון). יחד עם זאת, חשוב להבין כי עצם קיומו של ה"אלקטורל קולג"' כן משפיע על תוצאות הבחירות, ולפעמים אף יכול להפוך אותן לחלוטין, כפי שכבר קרה ארבע פעמים בעבר. מבחינה זו, להגדיר את הגוף הנ"ל בתור גוף פורמלי-טקסי בלבד נראה לי כמשגה. בעיניהם של מייסדי האומה האמריקאית 1, יכולתו של האלקטור להצביע בניגוד לדעת האזרחים דווקא הייתה בהתאם לעקרונות שהדריכו אותם ביצירת הרפובליקה. עיקרון ההגבלה ההדדית, אם אפשר לקרוא לו כך, היה צריך לחול בעיניהם על כל רשויות השלטון (בצורת "מאזנים ובלמים") אך גם על העם - אחרת נוצר פתח ליצירת מצב המכונה "דיקטטורת הרוב", אשר הם ראו כשווה ל-, אם לא גרוע מ-, שלטון דיקטטורי/מונרכי. גם מבחינה זו, כאמור, יש להבין כי קיומו של הא"ק איננו מקרי וכי הוא איננו שריד ארכאי מלפני מאות שנים 2 - הוא מכוון בדיוק על מנת למנוע את הבחירה הישירה של הנשיא, ולהעביר אותה לידי גוף ביניים עצמאי 3, פחות או יותר. שיקול הדעת האנושי של האנשים ה"אחראים" שאמורים לאכלס את הא"ק אינו ניתן להחלפה בתוכנה, שכן תפקידם איננו לחתום על תוצאות הבחירות בעת קבלתן - כי אם לאשרר אותן בהתאם למצפונם, ומכאן גם חופש הפעולה הניתן להם. למעשה, מבחינה רשמית, אין לאזרחי ארה"ב את הזכות לבחור את הנשיא. אני מצטט מהחוקה האמריקאית 4, סעיף 2, חלק 1: Section 1. The executive power shall be vested in a President of the United States of America. He shall hold his office during the term of four years, and, together with the Vice President, chosen for the same term, be elected, as follows: כלומר, הזרוע המחוקקת מכתיבה למדינות כיצד יש למנות את האלקטורים, והמדינות ממנות אותם.Each state shall appoint, in such manner as the Legislature thereof may direct, a number of electors, equal to the whole number of Senators and Representatives to which the State may be entitled in the Congress: but no Senator or Representative, or person holding an office of trust or profit under the United States, shall be appointed an elector. ברצונם, יעבירו את הזכות הזו לעם, ברצונם ישללו אותה. --- הערה: אגב, ביררתי מה היה הקול הנמנע ה"לא-נאמן" בבחירות 2000, והיה זה אחד מהאלקטורים של מחוז קולומביה (כלומר, עיר הבירה וושינגטון וסביבותיה) אשר הטיל פתק לבן למרות שכ-85% מתושבי המחוז הצביעו בעד אל גור. בכל מקרה, הצבעתו לא שינתה דבר, ושלושת האלקטורים של המחוז הצטרפו בסוף למניין האלקטורים של גור. --- 1 ראה, למשל: הפדרליסט מספר 10 מאת ג'יימס מדיסון: http://memory.loc.gov/const/fed/fed_10.html 2 הוקם בשנת 1787. 3 הא"ק מפורק אחרי כל מערכת בחירות, וממונים אליו חברים חדשים לפני כל מערכת בחירות. יש לו תפקיד אחד בלבד: למנות את הנשיא. אם תרצה, אוכל להרחיב על הליך בחירתו ופעולתו של הא"ק. 4 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 אנא הרחב על הליך בחירתו ופעולתו של הא"ק. כנראה שאני לא מבין דברים בסיסיים כאן (כי המשפט "[האלקטור] אשר הטיל פתק לבן למרות שכ-85% מתושבי המחוז הצביעו בעד אל גור" לא מסתדר לי כמשפט הגיוני). תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשמחה ארחיב על הנושא, אך זה ייאלץ להידחות במספר ימים. מקווה שלא אכפת לך ולשאר הקוראים. בכל אופן, המשפט הנ"ל דווקא לא זקוק להסברים רבים. כתבתי שאחד ממקרי ההצבעה ה"לא-נאמנה" של האלקטורים היה בשנת 2000 1 - ביררתי, וההצבעה הזו התרחשה במחוז קולומביה, בה אחד מהאלקטורים בחר להטיל "פתק לבן", למרות ש-85% מהקולות הכשרים במחוז 2 היו לאל גור. אך מכיוון שהשיטה הנוכחית היא של "המנצח-זוכה-בכל" 3, ומכיוון שרוב האלקטורים במחוז זה (שניים מתוך שלושה בסה"כ) הצביעו לגור, הרי שהוא זכה בכל שלושת הקולות. --- 1 למי שממש מתעניין: תוצאות כל ההצבעות של הא"ק לפי מדינה, מ-1788 עד לשנת 2000: הביטוי "מחוז" בהקשר זה עלול לבלבל - ניתן לחשוב על "מחוז קולומביה" כשווה ערך למדינה. 3 שיטה זו לא תקפה בכל המדינות, והיא המצאה חדשה למדי. ארחיב על כך בתגובתי הבאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קודם כל אני רוצה להתחיל במדיסון, דווקא. ג'יימס מדיסון היה אחד המחברים החשובים ביותר של החוקה האמריקאית, ושל המבנה הפדרלי עליו היא אמורה הייתה להגן ולשמר. מדיסון אמר כי המערכת החוקתית חייבת "להגן על מיעוט בעלי-האמצעים מפני הרוב" 1. מדיסון חשש כי הרוב, כאשר תינתן לו היכולת להחליט על המדיניות באמצעות הענקת זכות-הצבעה גלובלית, ינסה לממש תוכנית התביא לשיוויון כלכלי ויפגע אנושות בקבוצה העשירה ביותר. לפיכך, יש להניח את השליטה על המדינה בידיהם של העשירים. לטענתו, זו הייתה מהות המבנה החברתי המכונה "מדינה". 2 (זוהי תפישה פרה-קפיטליסטית קלאסית. יש לזכור כי בעת כתיבת החוקה האמריקאית, תהליך התיעוש היה רק בראשיתו, ולא ניתן לדבר על קפיטליזם או אנטי-קפיטליזם אמיתיים.) כלומר, מדיסון טען כי על העשירים לשלוט במדינה בצורה פוליטית - אך גם לדאוג תמיד לטובת הכלל, באמצעות השלטת מדיניות רווחה לכולם, כיבוד החוק והסדר, יצירת חברה עשירה ככל האפשר וכן הלאה. מדיסון דמיין את העשירים בתור פילוסופים נדיבים ונאורים, אשר מתוך רצונם הטוב (והבנתם כי פעולה זו תמנע התקוממות אזרחית) ידאגו לרווחתם של שאר האזרחים, וכך יישמר הסדר והסטטוס-קוו. לכן הוא תמך בהענקת זכות הבחירה הישירה לאזרחים רק עבור גוף ביניים - האלקטורים - אשר בתורו יאשרר את הבחירה, אך לא יהיה מחויב לה, ויוכל בשעת הצורך להתערב. למדיסון היה את המזל לחיות בתקופה הנכונה, את היכולת השכלית להבין את השינויים שהתרחשו לנגד עיניו ואת הצניעות והכנות להכיר בשגיאותיו. כבר בשנות ה-90 של המאה ה-18 הוא נוכח כי העשירים, בהינתן בידם כוח רב, מתנהגים יותר ויותר בתור "עריצי הממשל", כפי שהוא כינה זאת, ולא כפי שהוא קיווה שיקרה. בשלב זה הוא חשש מאוד לגורל הפדרציה ולגורל החוקה שהוא עזר בניסוחה, והיה משוכנע כי יש להגביל את כוחן של השכבות העשירות ביותר, ולהעדיף דמוקרטיה על פני רפובליקה, אך אז דעות שכאלו כבר נחשבו "רדיקליות", ואיש לא שמע לו. ה"אלקטורל קולג"' הוא שארית מהתקופה ההיא, שהפכה בינתיים למוטציה. אמנם בחוקה לא מדובר על האלקטורל קולג', אך בהחלט מדובר על קבוצה של "אלקטורים" אשר תפקידם להכריע מי יהיה הנשיא. בשום מקום בחוקה לא מדובר על בחירה בידי העם - לא ישירה, ולא עקיפה. יש להבין כי על פי החוקה תפקיד הנשיאות הוא תפקיד הקשור למדינות, ולמדינות בלבד. הנשיא הוא האחראי הכללי לרשות המבצעת *הפדרלית*. בעלות הזכות לבחור את הנשיא הן המדינות עצמן בלבד. כיום אנו חושבים על ארה"ב כעל גוף אחיד, אבל חשוב לזכור מה עומד מאחורי ראשי התיבות הללו : ארצות הברית הן ארצות נפרדות שהחליטו להתאחד יחדיו תחת מסגרת רפובליקאית-פדרלית, תוך שמירה על העצמאות היחסית של כל מדינה ומדינה. על כן, ההצעה הראשונה הייתה כי הנשיא ימונה על ידי הקונגרס בלבד. אך הצעה זו נפסלה לאחר שעלה החשש כי הנשיא יחוש כבול לקונגרס, ויחשוש להטיל וטו על הצעות חוק שונות. לאחר מכן הוצע כי בתי המחוקקים יבחרו את האלקטורים, ואלו בתורם יבחרו את הנשיא. הצעה זו נפסלה אף היא. גם ההצעה להניח לאזרחים לבחור את האלקטורים בבחירה ישירה נפסלה. (וראה: לא מדובר בשום פנים בבחירה ישירה של הנשיא, אלא של האלקטורים שאמורים לבחור אותו) לבסוף התקבלה ההצעה לאפשר לכל מדינה להחליט כיצד ימונו האלקטורים שלה - וכך מופיע בחוקה. בפני המדינות השונות עמדו שלוש שיטות שונות להחליט כיצד למנות את האלקטורים: באמצעות הרשות המחוקקת המדינתית, באמצעות בחירה לפי מחוזות (המדינה מחולקת למספר מחוזות התואם את מספר האלקטורים, וכל אלקטור "מחויב" להצביע לפי התוצאות במחוז שהוא מייצג) או שיטת "המנצח-זוכה-בכל" (ידועה גם בתור "הכרטיס הכללי"), בה המועמד שזוכה ברוב המצביעים הכשרים במדינה כולה, זוכה בכל קולות האלקטורים שלה. השיטה הראשונה הוכיחה עצמה כלא-יעילה במיוחד. השיטה השנייה העניקה יתרון למפלגות שלישיות (למפלגה שלישית יש סיכוי טוב יותר לזכות במחוז בודד מאשר במדינה שלמה), ולכן כמובן שהמחוקקים בשתי המפלגות הגדולות העדיפו שלא להשתמש בה. לבסוף הוחלט על שימוש גלובלי כמעט 3 בשיטת ה"מנצח-זוכה-בכל" הבעייתית (כפי שאפשר היה לראות בבחירות האחרונות, למשל). עוד נקודה מעניינת ששווה לציין היא כי כיום בערך מחצית המדינות חוקקו חוק המחייב את האלקטורים להצביע לפי ההצבעה הפופולרית. (על פי רוב במקביל להודעה רשמית ופומבית כי הרשות המחוקקת במדינה תומכת בעיקרון הבחירה העקיפה ובמוסד הא"ק) חוקים אלו מעולם לא הועמדו במבחן 4, וההשערה שלי היא כי הם אכן לא יעמדו במבחן בית המשפט העליון, שכן הם נוגדים את מושג "הסוכן החופשי" שהחוקה מעניקה לאלקטורים, ובכך הם אנטי-חוקתיים. לסיכום, ניתן אולי לומר כי האלקטורים עצמם נבחרים בבחירה ישירה, אך הנשיא נבחר בבחירה עקיפה, שכן זכות ההצבעה לנשיאות נתונה אך-ורק בידיהם של האלקטורים - ומנגנון בחירתו שונה בסגנונו ובמהותו ממנגנון הצבעה ישירה. כולי תקווה כי נתונים אלו מבהירים קצת את המצב. --- 1 תרגום צולע קצת ל- "protect the minority of the opulent against the majority", מתוך הדיונים על כתיבת החוקה האמריקאית. 2 אדם סמית' כתב: "Civil government... is instituted for the defence of the rich against the poor, or of those who have some property against those who have none at all." וגם ג'ון לוק העיר בנושא:"government has no other end but the preservation of property". רק במיין ובנברסקה נערכות עדיין בחירות בשיטה המחוזית.3 4 גם למחוז קולומביה יש חוק כזה, אך איש לא טרח להעמיד את האלקטור ה-"לא-נאמן" בבחירות 2000 לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצאה מאלפת, אך יש לי מספר הסתייגויות: בסופו של דבר, ביננו, השם ארה"ב היום כבר לא אומר הרבה. זה לא שמדינה יכולה להתנתק מבלי לצפות לבעיות מצד היתר (למעט הזכות התיאורטית של טקסס לעשות זאת). אזרחי ארה"ב רואים את עצמם ככאלה הרבה לפני שהם "תושבי קליפורניה" (לא שרים את המנון קליפורניה בביה"ס...), וגם לפי מה שציינת - מדינות רבות טורחות לצמצם כמה שאפשר את הדינוזאור הישן הזה שנקרא אלקטורל קולג'. אני חושב שאפשר עדיין לקרוא לשיטה האמריקאית לבחירה לנשיא ישירה, מאחר והיחס לגוף הביניים הזה כיום הוא כתחנת ממסר, שעלולה לשבש מידע (כמו ספירת קלפי לא נכונה שעלולה לעשות זאת באותו אופן) אבל לא להחליט במנותק מהמצביעים על מי יהיה הנשיא. הרי בפעם הראשונה שזה יקרה בתקופתנו - השיטה תותאם סופית לישירה לחלוטין - וגם זה אומר שהאלקטורל קולג' הינו רק מוצג היסטורי ללא משמעות מעשית כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארה"ב נראית לנו כמונוליטית מרחוק, אבל אין סיבה להניח שאין כמויות אדירות של לוקל-פטריוטיזם שם. נכון, אין מדינות שרוצות להתנתק מהברית, אבל זה רק בגלל שהברית כרגע לא מפריעה לאף אחד. אם ניקח את קנדה כדוגמא נגדית, נראה מדינה שנראית מונוליטית למתבונן מבחוץ, אך המבנה הפדרטיבי שלה גורם לחיכוכים הולכים וגוברים - הידוע ביניהם הוא הבדלנים של קוויבק שמבקשים ממש לפצל את המחוז דובר הצרפתית משאר קנדה (אגב, ראיתי ספר ששמו הוא "Rest of Canada", ודן בנושאים שונים שקשורים רק ל"קנדה הבריטית", כלומר מחוץ לקוויבק (אם כי יש מיעוט צרפתי גדול גם בניו-בראנסוויק)). אבל יש גם חיכוכים אחרים, המערב מתחיל להפגין עצבנות בשנים האחרונות, והדבר מתבטא בעלייתה של מפלגה ייחודית לפרובינציות המערביות, שיחד עם המפלגה הקוויבקיסטית חיסלה לגמרי את המפלגה השמרנית בקנדה. אם יקרה אי פעם והמפלגה הליברלית תאבד את הרוב שלה בפרלמנט, יהיה מעניין לראות איך תוכלנה שתי המפלגות - זו של קוויבק וזו של המערב - לתפקד ביחד, אם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקחת את קנדה, שאינה הומוגנית כארה"ב באוכלוסייתה, ועשיתה השלכה מלאה על השכנה הדרומית.... דרך אגב, אני לא ממש רואה את ארה"ב מרחוק... אין ממש לוקל פטריוטיזם במרבית המדינות - זה פשוט מקום לחיות בו. נכון שריכוזי האוכלוסיה הגדולים מעודדים אוכלוסיה טובה להגיע אליהם (כמו כל עיר בישראל), אבל זה קמפיין מסחרי ותו לא. אמריקאי לא יהרג על הגנת מדינת ניו יורק מול התקפה של השבטים הרצחניים של ניו ג'רזי. הוא בהחלט יגן (כנראה) על ארה"ב כמכלול. יש רק הסתייגות אחת שהכנסתי בתגובתי הקודמת: טקסס. למדינה זו זכות חוקתית לפרוש ללא ציפיה לעונשין מצד יתר המדינות (אולי הרמת גבה מרושעת במיוחד), ומעמדה המיוחד הזה גם מייצר לא מעט לוקל פטריוטיזם, אבל גם שם לא סביר שתושבים יכריזו עצמאות או יבחרו להצטרף למקסיקו אם לא ייבחר הנשיא האמריקאי שרוב הטקסנים בחרו בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? מדוע יש לטקסס אפשרות כזו, יותר, למשל, מלקליפורניה או לוושינגטון (המדינה)? מבחינתי את החוקה, יוצא כי אין זכויות מיוחדות למדינות שאינן 13 הראשונות באיחוד, וגם לו היה, הרי לטקסס ולקליפורניה היו זכויות שוות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טקסס גם יכולה להתחלק לחמש: http://www.aplaton.co.il/story_45 (וברכות לאורי קציר על האכסניה החדשה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו בדיוק, שארה"ב היא הומוגנית למדי, וזו הסיבה שאין כוונות של מדינות מסויימות להפרד ממנה. אבל הפער בין מדינות החוף (שני החופים) לבין המדינות שבאמצע (הבייבל-בלט וכאלה) הולך וגדל, וזה עוד לפני שספרנו את השינוי הדמוגרפי הקיצוני בקליפורניה (ועוד מדינה?) עם מיעוט הולך וגדל של היספנים ושחורים שבסופו של דבר עלול להפוך את המדינה לקוויבק האמריקאית. למרות שלא הייתי מהמר על זה יותר מדי. אני לא חושב שיש אזרח בקנדה שיצא להגן על אלברטה מול השבטים הרצחניים של מניטובה (או אפילו אלו של הטריטוריות הצפוניות), אבל הם בהחלט יגנו (או ינסו להגן, אין להם הרבה ניסיון) על קנדה כמכלול. גם עכשיו הם עושים את זה - "שאר קנדה" מאיימת על קוויבק במגוון איומים כלכליים שמא תעז להפרד מהפדרציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהנשיא הוא ללא ספק זה שרוב הטקסנים בחרו בו. יותר סביר שארה''ב תפרוש מטקסס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע.. וברצינות: טקסס היא המדינה עם הלוקל פטריוטיזם הגבוה בארה"ב. בשהותי שם קיבלתי את ה"עובדה" הנ"ל מאנשים איתם עבדתי, אבל לאחר שכתבתי אותן ב"אייל", לא הצלחתי למצוא לה תימוכין ברשת. נהפוך הוא, מבחינת יכולת פרישה, כנראה שטקסס לא שונה מהאחרות. אולם, ביטוי אחר לגבי הפטריוטיזם הטקסני אני מכיר מהחוק הטקסני המתיר להניף את דגל טקסס באותו גובה וגודל של דגל ארה"ב, להבדיל מרוב (כל?) המדינות האחרות שתמיד מציגות את דגליהן בקטן יותר ונמוך יותר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי ארה''ב אסרה מלחמה על מדינות אשר פרשו מהברית על רקע ''ריב סמכויות'' בין השלטון הפדרלי למדינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתר על כן, ארה"ב פדרלית במידה רבה בחוקיה: עניינים חשובים ביותר, כגון עונש מוות, או ההיתר להשתמש במריחואנה רפואית, הן בסמכות החלטת המדינות השונות. אפילו שיטת בחירת האלקטורים אינה זהה בכל מדינה (!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינות אינן יכולות, הלכה למעשה, לצמצם את תפקידו של האלקטורל קולג', מהסיבה הפשוטה שזהו גוף שנכפה עליהן בידי הרשות הפדרלית, ובעקיפין על ידי החוקה. 1 הן יכולות רק לקבוע כיצד הוא יפעל, ובמקרה הכי קיצוני לנסות להסתיר את עצם קיומו באמצעים קוסמטיים בלבד (אי-ציון שמות האלקטורים, למשל, או ניסיון ל"הכריח" את האלקטורים להצביע לפי ההצבעה הפופולארית - הצעה הנוגדת את החוקה, להערכתי, שלא ניתן לאכפה) דווקא הדוגמא שהבאת, קליפורניה, היא דוגמא טובה למדינה שמפגינה עצמאות מקומית גדולה למדי. ראה משאלי העם הנערכים על נושאים שונים ברמות שונות של הממשל המקומי, או היחס לשימוש במריחואנה כתרופה משככת-כאבים, או רמת חופש הפרט במגוון רחב של תחומים. (בטקסס, למשל, זהו פשע לקיים מין אנאלי הומוסקסואלי. האם אתה יכול לדמיין לעצמך דבר דומה בקליפורניה?) --- 1 על מנת לבטל את הא"ק יש צורך בשינוי חוקתי. שינוי חוקתי אפשר להשיג בשתי דרכים בלבד: א' - שני-שלישים מחברי הרשות המחוקקת צריכים לתמוך בשינוי. שלושה-רבעים מהרשויות המחוקקות של המדינות צריכות לאשרר אותו. בשיטה זו הוצגו כל השינויים לחוקה עד היום. ב' - שני-שליש מהרשויות המחוקקות של המדינות מגישות פנייה לקונגרס לכינון "ועידה חוקתית". לאחר הועידה צריכות שלושה-רבעים מהרשויות המחוקקות של המדינות לאשרר את השינויים שנקבעו בה. שיטה זו מעולם לא יושמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן. I'm shocked and amazed. אני חוזר בי מחלק ממה שטענתי עד כה. הסיכום שלי בינתיים: הבחירות לנשיאות בארה"ב הן עקיפות רשמית וחוקתית, וישירות מעשית (עם שיטת ספירה מצחיקה). האם ידוע לך על תנועות משמעותיות לכיוון החזרת הכח המעשי לאלקטורים, או לחילופין על שינוי החוקה כדי לשלול מהם את הכוח הרשמי? או שלכל מי שהוא משהו נוח שישאר כך? בכל מקרה, למתלוננים על כך שאין לנו חוקה - makes you wonder, שמרכיב כל כך מהותי בחוקה שם זוכה פחות או יותר לצפצוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהתיקון השני לחוקה גם הוא זוכה בצפצוף, לפחות במדינות מסויימות בארה"ב. אישית, נראה לי שהדבר מוצדק - התיקון הזה לא רלוונטי כלל לחיים בארה"ב של היום. נראה לי שהסיבה היחידה שהתיקון הזה לא הוסר הוא החשש הכללי של האמריקאים מהרעיון של הסרת אחד משנים-עשר התיקונים הראשונים, המהווים את ה-Bill of Rights. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לבוחר מושג מיהו האלקטור בו הוא בוחר? אם הבנתי נכון, בכל המדינות מופיעים על טפסי ההצבעה שמות המועמדים לנשיאות, ולא שמות האלקטורים. עוד מימד לטיעון של ע"ב, לפיו "הבחירות חשאיות - אינך יודע במי בחרת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהמדינות העבירו חוק כי אין צורך להזכיר את שמות האלקטורים על טופס ההצבעה, וכי הצבעה למועמד מסוים משמעה בעצם ''הצבעה לאלקטורים ממפלגתו של מועמד...''. מדינות אחרות משתמשות בניסוחים שונים בסגנון זה, אשר לרוב אינם מכילים את שמות האלקטורים עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך אפשר להפוך לאלקטור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בבחירות פנים-מפלגתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך http://www.fec.gov/pages/ecworks.htm : The political parties (or independent candidates) in each State submit to the State's chief election official a list of individuals pledged to their candidate for president and equal in number to the State's electoral vote. Usually, the major political parties select these individuals either in their State party conventions or through appointment by their State party leaders while third parties and independent candidates merely designate theirs.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן לשניכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער שהתעכבתי בתשובה. בעיקרון, דרך בחירה באמצעות המפלגות השונות - זו יכולה להיות בחירה ישירה, בחירה בכינוס מפלגתי או מינוי מאת מנהיגי המפלגה המקומיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... האם אני מסיק נכון שיש כאן הטייה לטובת המדינות הקטנות דווקא? כל מדינה מקבלת מספר חברי הבית התחתון לפי גודלה, אבל מספר הסנאטורים הוא שווה לכל המדינות - שניים בכל מדינה. לפיכך, המדינות הקטנות מקבלות, ביחס לגודלן, יתר השפעה על בחירת הנשיא באלקטורל קולג'. או שטעיתי איפשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאחת הסיבות שיש ''גוף בוחר'' היתה כדי לאזן את המדינות החקלאיות של מרכז ודרום הברית, לעומת המזרח המתועש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מספר האלקטורים הוא יחסי לגודל האוכלוסיה, ולא לייצוגה בסנאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שכתב גלעד1, הוא יחסי לייצוג של המדינה בקונגרס כולו - כלומר, בשני הבתים גם יחד. 1 Each state shall appoint, in such manner as the Legislature thereof may direct, a number of electors, equal to the whole number of Senators and Representatives to which the State may be entitled in the Congress
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טעית, אני פשוט לא שמתי לב לניסוח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקרדיט, אבל אלו היו כמובן האבות המייסדים של האומה האמריקאית שכתבו את זה - אני רק העתקתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק לחלוטין. עשיתי מספר חישובים על פי הנתונים של תוצאות הבחירות בשנת 2000 ולפי מפקד האוכלוסין של שנת 1990 (אני מניח שהאחוזים לא השתנו בהרבה בין 1990 ל-2000), והתבררו לי הנתונים הבאים: בעוד שחמשת המדינות הגדולות ביותר 1 (קליפורניה, ניו יורק, טקסס, פלורידה ופנסילבניה) היוו יחדיו 36 אחוז מסך האוכלוסייה בארה"ב, הן החזיקו רק ב-31 אחוז מסך קולות האלקטורים. 2 חמשת המדינות הקטנות ביותר 1 (ויומינג, אלסקה, ורמונט, מחוז קולומביה, צפון דקוטה) היוו 1.13 אחוז מהאוכלוסייה, אך מחזיקות ב-2.8 אחוז מכלל קולות האלקטורים. 2 (אפילו הכנתי גרף שמדגים יפה את כל העניין...) נתון זה נובע כמובן מהעובדה שמספר האלקטורים המינימלי לכל מדינה הוא שלושה, ללא קשר לגודל אוכלוסייתה. אך כמובן ששיטת "המנצח-לוקח-הכל" בשילוב עם אחוזי ההצבעה הנמוכים מערערת את כל השיטה הזו, שכן בהחלט יכול להיות מצב בו לדוגמה רק 10 אחוזים מאזרחי קליפורניה מצביעים (כלומר, כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה), מתמודד אחז זוכה ב-51 אחוז והשני ב-49 אחוז (בערך אחוז אחד מכלל האוכלוסייה), אך המנצח במדינה זו יזכה בכל קולות האלקטורים שלה (54 - כלומר כעשרה אחוזים). תגובה מפורטת יותר בקשר למבנה ולאופן הפעולה בימים הקרובים, כאמור. --- 1 מבחינת האוכלוסייה. 2 אותו חישוב לגבי עשר המדינות הגדולות ביותר: 54.48 אחוז מהאוכלוסייה - 47.78 אחוז מהא"ק. עשר המדינות הקטנות ביותר: 2.8 אחוז מהאוכלוסייה - 5.96 אחוז מהא"ק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני דברים שרציתי להוסיף לדיון - האלקטורל קולג' כגוף הוא באמת לא קריטי במיוחד, אבל מה שחשוב הוא "אזור הבחירה" - כלומר, הרמה שבה סופרים את הקולות. בארה"ב הנשיא לא נבחר בבחירה ישירה משום שהקולות אינם נבחרים ברמה הארצית אלא ברמת המדינה. אנסה להסביר. נניח שבטקסס יש 100 בוחרים, וישנן ארבע מדינות נוספות, שבכל אחת מהן 26 בוחרים. נניח שבוש זוכה לכל הקולות בטקסס, ואילו גור זוכה ל-14 קולות (מול 12 של בוש) בכל אחת מארבע המדינות הקטנות. מכיוון שלארבע המדינות ביחד יש יותר אלקטורים מאשר לטקסס (כי הן "שוות" 104 מצביעים), גור ניצח בבחירות. עכשיו נספור את הקולות ברמה הארצית: בוש קיבל 148 קולות; גור קיבל 56 קולות. בוש קיבל פי שלושה קולות מאשר גור, אבל הפסיד את הבחירות. מה שאני מנסה להגיד הוא שאם האלקטורל קולג' היה נבנה ע"פ ספירת הקולות ברמה הארצית, ההשפעה שלו הייתה מזערית עד לא קיימת. מכיוון שהוא נבנה ע"פ ספירת הקולות ברמת המדינה, השפעתו יכולה להיות משמעותית. הפרט השני שרציתי לנדב לדיון הוא שעד ימינו, קרו רק שלושה מקרים שבהם רוב בציבור התרגם למיעוט לפרלמנט (שים לב - בפרלמנט, אני לא כולל כאן בחירות לנשיאות). שניים מהמקרים היו בניו-זילנד, ואחד היה, אם אני זוכר נכון, במאלטה. בשתי המדינות, אחרי שקרו הארועים (בניו-זילנד המקרים קרו בשתי מערכות בחירות עוקבות), קמה מהומה ציבורית, ושיטת ספירת הקולות (ובמקרה של ניו-זילנד, שיטת הבחירות כולה) הוחלפה כדי למנוע הישנות של מקרה כזה. זאת בניגוד למצב ההפוך - שמיעוט בקרב הבוחרים מתורגם לרוב בפרלמנט - שהוא לחם חוקן של מדינות עם שיטת בחירות רובנית1. בישראל, אגב, יש סעיף בחוק שמונע מצב כזה. מפלגה שלא קיבלה יותר ממחצית הקולות לא יכולה לקבל יותר מ-60 מנדטים, גם אם מגיע לה לפי חלוקת המושבים ה"עודפים" (חלקכם אולי זוכרים את המושג "באדר-עופר" משיעורי האזרחות). 1 בטורקיה, עם אחוז חסימה של 10%, שתי המפלגות הגדולות גם יחד, שהיו שתי היחידות שהגיעו לפרלמנט, קיבלו פחות מ-25 אחוז מקולות הבוחרים, כך שמפלגה עם 15 אחוז מהקולות קיבלה 60% מהמושבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי הבנתי את כוונתך ב"פרט השני" - האם אתה מתייחס רק למקרה בו מפלגה בודדת קיבלה יותר ממחצית הקולות, או גם לאוסף של מפלגות? אם ל"אוסף מפלגות", הוסף לרשימה את בחירות 1992 בארץ: מפלגות הימין קיבלו יותר קולות, אך זכו בפחות מנדטים בשל הפיצול ביניהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שרק מפלגה אחת. מה שקרה ב-92 היה לגיטימי לגמרי, מכיוון שכולם מכירים את חוקי המשחק וכולם יודעים שיש בונוס (מזערי) למפלגות גדולות יותר, וכולם יודעים שמי שלא עובר את אחוז החסימה העלוב שלנו מפסיד הכל. זה לא אשמת אף אחד אם גוש מסויים מריץ עשרים מפלגות שהיו יכולות לקבל ביניהן 29 אחוזים, אבל אף אחת לא עברה את אחוז החסימה אז יותר מרבע מציבור הבוחרים אינו מיוצג בכנסת. בעצם, זה כנראה אשמת הגוש. אגב, הידעת כי שינוי, למשל, הייתה יכולה לזכות במנדט נוסף (על חשבון הליכוד, אני חושב) אם הייתה חותמת על הסכם עודפים עם מישהו קצת יותר הגיוני מאשר "הירוקים"? אם היא הייתה חותמת על הסכם עודפים עם הליכוד (שנותר מיותם מהסכם עודפים גם הוא), אז מי שהיה מפסיד אותו הוא הצמד המקסים ב + ם (כלומר, המפד"ל הייתה נותרת עם חמישה מנדטים). (הממ... עשיתי עכשיו את החישוב. לא היא לא. בעסה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, את זה שכל הקולות במדינה הולכים למנצח באותה מדינה, ושלפיכך יתכן שהמנצח בבחירות קיבל פחות קולות בספירה הכוללת מהמפסיד, כבר גלעד אמר, וזה כבר נידון בעבר באייל, וזה ידוע לקורא העיתונים הסביר. השאלה היא האם זה אומר שהבחירה עקיפה. בתגובה 151541 טענתי שלא. האם יש לך מה להעיר שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשיא ארה''ב, מר אל גור, אשר נבחר בבחירה ישירה לגמרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |