 |
ראשית, עידו, ברצוני לציין כי המאמר מצוין, מלומד וקולח. שנית (זהירות, עכשיו מתחילות התלונות :)), אני באמת מצטער, אך איני יכול להסכים עם כל הקריטריונים שהגדרת, למרות שהם מהווים את הקירוב הטוב ביותר שאני מסוגל לחשוב עליו. הקריטריון הראשון שהגדרת, יכול בקלות להמחק מהרשימה, מאחר והוא נובע מן האחרים, במידה ותגדיר אותם בצורה מעט שונה (משום מה, בחרתי לעשות זאת הפוך) - את העיקרון הרביעי, טוב הטעם, יכלת להגדיר אולי יותר לכוון "אמינות אומנותית", כלומר, חוסר מסחריות, מילים בעלות משמעות, וכדומה. העיקרון השלישי, האיכות המוסיקלית, יכול להתפרש אולי כשילוב של מקוריות עם רמה מוסיקלית (ובמקרה כזה הנדריקס היקר שלנו יקבל עדיפות על לורין היל). לא בהכרח מורכבות מוסיקלית, אלא הפגנת ידע מוסיקלי המשולב עם חדשנות, חשיבות השיר והשפעתו, וערכו כיצירה באופן כללי. את חשיבות אלמנט השני לא הבנתי, מאחר והוא אולי נחוץ אם אתה יואב קוטנר ואתה כותב את "סוף עונת התפוזים", אך אני לא מבין את הקשר שלו למצעד המדרג את שירי המאה. אמנים רבים, ובמיוחד הגדולים שבהם, הקדימו את זמנם או מיחזרו מוטיבים מוסיקלים מוקדמים יותר, ובכך סותרים את הקריטריון הזה וחשיבותו. דוגמאות קל במיוחד למצוא, החל מהרד הוט צ'ילי פפרז ולני קרביץ כדוגמאות לאמני "רטרו" שלא נפלו מהמקור להשראתם, ועד לדיפ פרפל אשר לא היוו מעצמה בשנות השבעים, כי אם דווקא בהשפעתם על שנות השמונים.
ה"תלונות" שלי, אגב, באות לא מכוונה רעה אלא בכוונה להכנס כאן לדיון בנושא. בהצלחה כעורך המחליף!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש