 |
סאטירה מדהימה. יש ארבע דרגות של ביקורת:
1. המלומדת, כזו שלעיתים אין סיכוי רב להבינה אלא להתייחס אליה כמו אל מוזיקה או פואמה עם מילים יפות וזרימה נעימה. מוסף ספרות של הארץ הוא הרבה פעמים כזה.
2. הידענית, בדרך כלל של איש המבין בתחום אך מעדיף לשמור על ניסוחים מתקשרים תוך חריגות נדירות למינוחים מקצועיים תוך הסברתם. לדוגמה, ביקורת הקולנוע של יאיר רווה בהעיר.
3. ביקורת צחוקים מלווה בידע חלקי ועובדתי מתובל בהומור פנימי (וקצת חנוני). לדוגמה, כל הביקורות באתר fisheye.
4. ביקורת סרקאסטית כזו הבזה למושא הביקורת, אך מעדיפה שלא להגיד שוב דבר בעצם. שופכת הרבה מילים לשווא, מתוך ניסיון האדרה עצמי.
איפה הסאטירה נמצאת? יכול להיות שהיא מנסה לבקר ביקורות מהסוג הרביעי אך בעצמה נופלת לאותו פח, בהעדר ביקורת עצמית שהיה שם אותה בקטגוריה השלישית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש