 |
שאנחנו, חבורת רעבים נטולי מדים, קרטענו דרכנו בגרוטאה חביבה1 לעבר חניית האוניברסיטה. אחרי שחנינו באושר, וניסינו שלא להתעצבן מכל אותם האנשים שהקיפו אותנו 3, החלטנו להתפצל. בזמן שהאחרות התענגו על סושי, בחרתי להשקיע בגבינות וסמירנוף, מה שמנע ממני אחר כך לבחון את סוגי הבשר האחרים שהיו שם.
כשדשדשנו לעבר המשהו שקרה לעצמו "אוטו" העלה מי מביננו את הסוגיה, למה שישה אנשים (לחדי האבחנה שתהו לאן נעלם השביעי- הלך הביתה) צריכים ללכת לקחת רכב שאמור לקחת אותנו.וככה נשארנו לנו, רביעית בנות על ספסל באמצע שומכלום, עד שהגיע צלצול טורדני שבישר שאין אוטו.
וזה, ילדים וילדות, מוסר השכל שאמור ללמדנו שלא חונים באדום לבן.
ואם כן, אז מתחלקים עם הנהג בהוצאות ובקנס, למרות (ובגלל) קיצוץ מרגיז במשכורת צבאית דלה.
ושאם רוצים לאכול טוב, אז פשוט הולכים למסעדה אמיתית.
1שסחבה שבעה אנשים, חלקם בבגאז'.2
2אני ארשה לעצמי למלמל משהו על "חירות אומנותית ודמיון יצירתי" במידה ואיזה שוטר יתעקש לבדוק.
3ופתחנו בתחרות המופלאה: "מי יהיה הראשון שיזהה מישהו שהוא מכיר"4
4אני ניצחתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש