 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצעת החוק של וילנאי מקננת אצלי בבטן זה זמן מה, וסוף-סוף מצאתי את הזמן להתייחס אליה ברצינות. אני חושב שהצעת החוק של וילנאי היא המשך של תהליך, שלדעתי הוא מסוכן, שקורה במדינת ישראל. המדינה מפסיקה לאט לאט למלא את חובותיה כמדינה לאזרחים, והצעת החוק של וילנאי היא אחד הסימפטומים. הגנה על אזרחי המדינה מפני איומים בעלי אופי צבאי, וטרור נכלל בהגדה הזו, נמצא, להבנתי, בתחום אחריותה של המדינה, לא בתחום אחריותן של חברות פרטיות. והנה, הפריטו לנו בעצם את הביטחון. צה"ל, המשטרה ושאר כוחות הביטחון לא מסוגלים לספק ביטחון ברמה סבירה אז המדינה מחייבת את בעלי העסקים לשכור את שירותיהם של מאבטחים פרטיים. בא ח"כ וילנאי ומצביע על כך שהמאבטחים בעצם ממלאים את תפקידם של כוחות הביטחון. אם כך, מדוע באמת לא להשוות את תנאיהם לתנאיהם של נפגעים מכוחות הביטחון? מדוע? כי זה אולי פיתרון לבעיה הנקודתית אבל רעה חולה שנסבול ממנה אחר כך כיוון שהיא מסייעת ותומכת באותה מגמה, של הפרטת השירותים הציבוריים והסרת האחריות של המדינה מתושביה. מדוע זה רע? אני מפחד מהפרטה של שירותים כאלו. כבר עכשיו מתברר כי קופות החולים מפעילות שיקולים כלכליים ומורות לרופאים שלא לרשום תרופות יקרות או לשלוח חולים לטיפולים יקרים מדי. זה ממשיך ברעיון להפריט את מערכת הכליאה - רעיון שכבר מומש בארה"ב במדינות מסויימות - הנה מסמיכה מדינה חברות מסחריות לקבוע את גורלם של אנשים משולי החברה, מה שמאפשר לנו לעצום עין ולא לראות אולי שאותם אנשים לא זוכים בהכרח ליחס נאות, למרות מעמדם החברתי כפושעים מורשעים. זה מגיע גם לקריסת מערכת הרווחה ולמצב בו משרד הרווחה מפנה את הפונים אליו לעמותות הפרטיות כי אין ביכולתו לעזור להם. כלומר, המדינה, כאירגון שאמור לפעול לטובת אזרחיה, פושטת את הרגל בתחומים מסויימים ועורכת מכירה כללית של חובותיה (כלפי האזרחים) במקרים אחרים. מטרידה אותי העובדה שחיי אדם הופכים להיות רק עוד שיקול בשאלה כיצד למקסם את הרווחים של חברה פרטית. היתרון של המערכת הממשלתית הוא דווקא בחוסר היעילות הכספית שלה - השיקול הכספי, למרות שהוא קיים ברקע, מהווה גורם חלש הרבה יותר בהכרעה בנושאים שקשורים לחיי אדם. מדינה, בניגוד למעסיק, לא אמרו לעשות את התחשיב הכספי בתחילת שנה האם כדאי להפעיל מפעל או במקום זה לפטר את העובדים ולהפקיד את הכסף בבנק ולהנות מריבית, כי במדינה אמורה לעמוד מול מקבלי ההחלטות טובת הכלל, לא טובתו של משקיע. הצעת החוק של וילנאי אולי באה כדי "להציל את המצב" ולנסות "להלאים" בחזרה את הביטחון שהופרט במידה מסויימת, אבל כמו שכבר כתבתי, לדעתי זה רק טיפול בסימפטום. לא בבעיה. אני חושב שהדיון הזה קשור גם לפתיל אחר בו טל ואני דנו על הכרת המדינה בנפגעים מאנשי כיתות כוננות כנפגעי צה"ל: תגובה 109083 וכמובן באינספור תגובות במאמרו של יזהר מזרחי, בעיקר בפתיל שפתח אבי: תגובה 146251 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד אני יכול להבין את הסנטימנט שאתה מציג, אבל יש בו גם משהו שמפריע לי. נראה שאתה מתייחס אל המדינה כמו אמא שמזניחה את הילדים שלה ולא ממלאת את חובותיה ודואגת להם. אולם, המדינה אינה ישות נפרדת, היא מורכבת מהאזרחים ומהמשאבים שלהם. המשאבים האלה, מה לעשות, מוגבלים. אין שום אפשרות שהמדינה היתה יכולה להציב חייל בפתח של כל בית-עסק. איך אמורים להתמודד עם העובדה הזו? אתה יכול לאמר שזה לא מעניין אותך, המדינה מתיימרת להיות מדינה, והיא אחראית לספק לך את הצרכים המינימליים האלה כגון ביטחון, בריאות, רווחה וכו'. אני חושב שזו גישה לא רצינית. אני לא אומר שהמדינה צריכה להסיר מעצמה כל אחריות ממצבם של המאבטחים. אפשר לקבוע בתקנות מינימום שכר, חובת הכשרה, ותנאי עבודה למאבטחים. אפשר (וזה צעד מבורך לדעתי) לקבל את הצעת החוק של וילנאי. אפשר אולי לקבוע שלאדם יהיה מותר לסרב לעבוד כמאבטח, מבלי לאבד את זכאותו לדמי אבטלה1. כל הדברים האלו אפשריים, אבל אין מקום לאמר שברגע שיש מאבטחים פרטיים, אז המדינה פשטה את הרגל, ואפשר לסגור אותה. ---- 1 למרות שלפני שהייתי קובע דבר כזה, הייתי מנסה לקבל הערכה של הסיכון הממשי בלהיות מאבטח באותו מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר (ואני לא אומר שאני תומך בזה) להפוך את המדינה למעסיק הישיר של המאבטחים. כלומר - שהמדינה תקים חברת אבטחה משלה, שלא למטרות רווח, והיא שתתן מאבטחים לבעלי עסקים ב''מחיר עלות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה תיתן לשומרים הנ"ל תנאים של שוטרים או חיילי קבע, או שתקצה למטרה זו חיילי מילואים, אז אני מאמין שזו מעמסה כבדה מדי על תקציב המדינה. אם המדינה תשלם לשומרים 20 ש"ח לשעה, תוכל לשכור שומרים תוך יום יומיים ולפטר אותם, אם צריך, תוך יום יומיים, ואם בחברה הנ"ל יהיו מנהלים מקצועיים ולא מינויים פוליטיים, אז אפשר יהיה לעמוד כלכלית בעלות של חברה כזו, אבל אז השאלה היא מה היתרון בכך. אישית אני מאמין ש"מחירי העלות" שהמדינה תגבה יהיו משמעותית יותר גבוהים מהמחירים שגובות חברות פרטיות (ע"ע שיחות טלפון בינלאומיות לפני ואחרי ההפרטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא תהיה מעמסה כבדה מדי על התקציב, משום שמקבלי השירות (העסקים) ישלמו על המערכת. אני תוהה כמה משלם היום עסק להעסקת מאבטח שמקבל 17 ש"ח לשעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שתיתן כאן גם קישור לכתבה מ"מוסף הארץ" על המעסיק הגדול בישראל1, חברת "השמירה": 1 מלבד משרדי ממשלה, כנראה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שחסר במאמר המקושר (אלא אם כן פישלתי בריפרוף), ומופיע בכתבה המודפסת, הוא ה''מסגרת'' על השותפה הדנית של חברת השמירה. אותה שותפה מפעילה בתי סוהר פרטיים, והטענות כלפיה על היחס לאסירים, כולל כזה שהביא למותם של כמה מהם, עולות מפעם לפעם בעיתונות הדנית (והאחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שהיא לא מוכנה שהחברה שבבעלותה תפעל בשטחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי. גם בלי זה יש לה מספיק צרות עם דעת הקהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחת "עוד בנושא": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל כמובן זהו קרבן פעוט (או אולי בכלל בונוס נוסף?) על מזבח ההפרטה. בקרוב אצלכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לשאלה "קרבן או בונוס?" היא בעצם התשובה לשאלה "אילו המתקן היה מופעל ע"י המדינה זה היה שונה?". מי יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. השאלה קורבן או בונוס היא שאלה ערכית. האם חבל שכך קורה, אבל זהו מחיר שאנו מוכנים לשלם, או שמא אמנם לא זאת היתה מטרתנו, אבל טוב שכך קורה, כי הרי מדובר בפושעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הריני מחליף את תגובתי הקודמת בזו: האמירה "על מזבח ההפרטה" נכונה רק אם אילו המתקן היה מופעל ע"י המדינה זה היה שונה. מי יודע? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |