בתשובה לרון בן-יעקב, 25/01/01 17:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל בין פסיקה לפי אידיאולוגיה לבין פסיקה לפי מניעים פוליטיים הוא ברור, ואינך צריך להאיר את עיניי בקשר לכך. למשל, דליה דורנר היא הסמן הליברלי של בית המשפט העליון. ליברליזם הוא האידיאולוגיה שלה. זה פשוט, מובן ואפילו לגיטימי. מה שלא לגיטימי הוא להחיל את הליברליזם הזה על חופש הביטוי של עיתונאי ערבי שקורא לזרוק בקבוקי תבערה, ולא על חופש הביטוי של יהודי שקורא להפציץ את אום אל פחם. (אני יודע שהיה שם, כביכול, חילוק משפטי דק, אבל הוא מעורר גיחוך, והשופטים עצמם דחו אותו ברוב 5 - 2) למשל, דליה דורנר, אותה ליברלית ידועה, החליטה שדי בחומר ראיות קלוש ביותר כדי להגיש כתב אישום כנגד אדם, במיוחד אם קוראים לו בנימין נתניהו. למשל, שופטי ביהמ"ש העליון סבורים שהכל שפיט, והם אף יכולים להמציא חוקים בעצמם (זאב סגל מ"הארץ" הביא כדוגמא את ההחלטה לפטר את דרעי, אחר שהוגש נגדו כתב אישום) אך הנה לפתע פתאום, הם נוקטים גישה שההצדקה היחידה שלה יכולה הייתה להיות ריסון שיפוטי נוקשה ביותר. יש דוגמאות שבהן שופטים אכן פוסקים אידיאולוגית ולא פוליטית, ובכל אופן פסיקתם שערורייתית, שכן היא כוללת סילוף ברור וחמור של החוק, שחקק העם שהוא, ולא הם, הוא הריבון. כדוגמא לכך הבאתי את עניין התרת ההפלות בארה"ב. ויש לכך דוגמאות למכביר -גם בארץ. והמסקנה העיקרית : להתרחק מכל סוג של חוקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי לעיל. ובתוספת, האם אתה מאמין שהמצב האופטימלי הוא נטול כל קודקס חוקים בכלל ?הרי גם באנרכיה אופטימלית יש בסיס נורמטיבי, היינו שכל מעשה חייב להיות חופשי מהגבלות ועצם הדבר הזה מהווה הגבלה מהותית. או אם אתה דוגל בקיבוץ חוקי מסוים, ואז אמרת שלחוקים הללו צריך מכנה משותף מסוים, הבסיס שעליו מושתתים החוקים ואז, האם לא הייתה רוצה להיות, כפרט או כחברה, בעמדת השפעה על אותו בסיס? הסכנה שאני רואה בחוקה היא בצורה בה היא נכתבת ומתקבלת. מחטף חוקה הוא מתכון לכשלונה. העדר חוקה, או למצער, הסכמה חברתית על נורמות בסיסיות גם הוא טומן בחובו קושיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין חוק לחוקה הוא פשוט מאוד. חוקה סותרת את עיקרון שלטון הרוב. אני בהחלט בעד חוקי יסוד גמישים שניתן לשנותם ברוב של 61 ח"כים, שכן חוקי יסוד כאלו לא סותרים את עיקרון שלטון הרוב. חוקה פירושה שלטון של העריצים בבית המשפט העליון, שלאור הניסיון בעולם, ניתן לפסוק בוודאות שיעשו חוכא ואיטלולה מכל דבר שלא תואם את השקפותיהם הפוליטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חוקה ניתן לשנות, במיוחד זו האמריקאית . עד היום הובאו לה 27 תיקונים. להזכירך חופש הביטוי והדת לא היה חלק מהחוקה המקורית והתווסף כתיקון. אמנם התהליך ארוך ודורש אישרור של מדינות הברית אך הוא מבטיח מחטף בידי רוב קוניקטורלי לא היית רוצה לראות קואליציה קלריקלית זמנית מבטלת את זכויות האזרח הבסיסיות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החוקה תמנע הקמת רוב קלריקלי זמני שיבטל זכויות אזרח בסיסיות, כפי שחוקת ארה"ב לא מנעה את העבדות. אך אין כל ספק שהחוקה תאפשר לשופטים דיקטטורים לכפות את דעתם על רוב הציבור שאינו שותף לדעה זו. רק אמחיש לך את גודל האבסורד. בעוד שביהמ"ש העליון בארה"ב פסק ב-73' בהרכב ליברלי שהזכות לפרטיות סותרת את ההפלות - בשנות השמונים, בהרכב שמרני, הוא פסק שהזכות הזאת אינה מונעת אפילו מעצר של זוג הומוסקסואלים שקיימו יחסי מין ברצונם החופשי (או אפילו זוג הטרוסקסואלי שקיים יחסי מין באופן המוגדר "מעשה סדום") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, כתבתי פעם שהמצב האופטימלי של החברה הוא אנרכיה, ושככל שחברה מתקדמת יותר כך היעד הזה נעשה קרוב יותר. כמובן שאנרכיה בחברה שאינה מתאימה לכך היא הרת אסון, שכן צריך להתאים בין דרגת החופש לבין איכותו של הציבור (שניתן למדוד אותה באופן גס במבחני אינטליגנציה). לכן גם לא מתאימה הדמוקרטיה לשחורים ולערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החוקה תמנע הקמת רוב, אבל אופן קבלת ימנע שינוי על ידי רוב קטן וזמני שהוא הוא מהווה את הדיקטטורה במסווה דמוקרטי, היינו השלטת רצון הרוב האקראי או האינטרסנטי ללא שמירת זכויות המיעוט. אם לא הבנת את כוונתי, חוקי יסוד שעטנזים שניתן לשנות אותם לא ברוב מיוחס אלא ב 61 מתוך 120 מהווים סכנה ברורה וממשית לרפובליקה (ראה את הפרוסטיטוציה שבוצעה על ידי ברק בהגדלת הממשלה והנסיון לחוק ביבי) אני מבין שאין כוונתך לאנרכיה טוטלית אלא לאנרכיה פוליטית. בכל מקרה תמיד יהיה קודקס מסוים של כללי התייחסות בין פרטי החברה, אלא אם תעקר את כולם מכל שמץ של מחשבה אנושית רציונאלית או אמוציונאלית. האם באנרכיה בזו רצח לא יחשב לשכזה? ואם תהייה זו סביבה הפוכה של כל דאלים גבר, גם בה שולטת נורמה הגורמת לכל דאלים ליגבור או בהיפוך, לגרום לנירוונה מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לאחרים איני רואה כל ''סכנה לרפובליקה'' בחוק שאפשר לנתניהו להתמודד. למעשה, ההיפך הוא הנכון. החוק במצבו הקודם מנע מאדם שרוב הציבור רצה בו להתמודד בבחירות והמצב תוקן לטובה. כפי שכבר הבהרתי ואני יכול להביא עוד דוגמאות למכביר - החוקה אינה מגנה על זכויות הפרט (בפסיקה האחרונה בארה''ב היא שמשה שופטים ציניים שרצו למנוע את יישום העיקרון הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה - זכות הרוב להכריע) החוקה מאפשרת לדיקטטורים שלא נבחרו, השופטים העליונים, להפוך לסמכות עליונה, והדבר אינו נסבל כלל ועיקר. להפתעתי במידת מה, הדמוקרטים בארה''ב לא הוקיעו די הצורך את התנהגותו של ביהמ''ש העליון בארצם. מאוחר יותר הבנתי מדוע. מי שחמאה על ראשו, מוטב שלא ייצא לשמש הקופחת. פסיקות ביהמ''ש הפדרלי בתקופה שבה שלטו בו הדמוקרטים היו שערורייתיות לא פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא ממך ,קרא היטב את תשובתי. מה שמהווה סכנה למשטר הוא לא טקסט של חוק זה או אחר אלא עצם העובדה שרוב מיקרי יכול להעביר ולשנות חוק שנחשב יסודי וכבר עמד על כך יוסי גורביץ. חוקה המוגנת על ידי פרוצדורה של שינוי ומתבססת על _הכרה אזרחית_ (מימד שחסר לחברה הישראלית ויכול להסביר חלקית מדוע פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי התקבלה ללא התקוממות גדולה אם כי העלתה זעם) חוקה כזו אמורה לעזור לבסס חברה לאורך זמן, כתחליף לכחות עליונים או מלכותיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמבסס חברה אינו חוק זה או אחר, חוקה זו או אחרת, אלא איכותם של חבריה והמסורת התרבותית שהם נושאים. בארה"ב יש חוקה ומצב זכויות האדם בה גרוע מזה שבישראל ובאנגליה, נטולות החוקה. (הסיבה פשוטה - בארה"ב יש 15% של שחורים) גם בליבריה יש חוקה הדומה מאוד לחוקה האמריקנית, אך אני חושש שאין טעם להכביר במילים על מצב זכויות האדם שם. בגרמניה מצא היטלר דרך מעניינת לשנות חוק שהיה צריך ברוב שני שלישים לשנותו. הוא פשוט הוציא את אחת המפלגות מחוץ לחוק, וברייכסטג נוצר לנאצים הרוב הדרוש. בקיצור, גם שם לא הועילה החוקה במאומה. עקרון קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מקובל על כל הציבור הישראלי כולו - מהחרדים ועד לשמאל הלא סהרורי. הוא מנחה את המדינה, והבה ניתן לכנסת לפרשו לפי רצון הבוחרים, ולא לפי רצונם השרירותי של כמה אנשי שמאל מלומדים לובשי גלימות שחורות. לדעתי, אם משווים את ארה"ב לבריטניה ואפילו לישראל, מוצאים שהמסורת החוקתית האמריקנית נכשלה כליל. הבאתי לכך דוגמאות רבות ויש עוד באמתחתי, אך כמדומני שהדיון מיצה את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שלפחות הצלחתי לעורר את ההבנה וההסכמה, אם כי בדוחק, שמה שקראתי לו ''הכרה אזרחית'' מתבטא אצלך כ ''איכותם של חבריה'' וזה מסד הנורמות החברתיות. החוק(ה) טוב רק כמקיימיו. (אם כי לאור דברים שכתבת במקום אחר אני לא בטוח שאנו מכוונים לאותה משמעות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשאלה המתבקשת, במה עניין ההפלות הוא יותר פוליטי מאשר אידיאולוגי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך בוודאי הייתה הפוכה : אני אמרתי שהוא עניין אידיאולוגי ולא פוליטי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |