 |
זו באמת קיטשיות. :) לא בלי תקנה - עם תקנה, לפי דעתי - אבל בהחלט קיטשיות. רקוויאם נוטה להיות מוסיקה מאוד רצינית, וזה של פורה, עם כמה שהוא מקסים ויפה, באמת מתקתק. כלומר, הוא באמת די רציני והכל, אבל הרצינות מתבטאת בכך שהמוסיקה עצמה היא מושקעת ובאופי המינורי הטוטאלי שלה. הרקוויאם הזה מאוד לא כבד, ויש בו הרבה פחות תחושה של תפילה ו'חרדת קודש' מאשר, למשל, זה של מוצרט.
זו גם מוסיקה מאוד פשוטה. הדרישות מבחינת ביצוע והרכב הן מאוד מינימליות (לדעתי זה סוג של יתרון, למרות שרבים לא יסכימו איתי), בניגוד לשל מוצרט.
בכל אופן, אם את אוהבת אותו אני ממליץ בחום על הרקוויאם של פרייזנר (כמו שכבר כתבתי קודם פה למישהו למעלה) - גם הוא מאוד פשוט ונוטה למתקתקות, אבל עדיין נשמר הקו הרציני וה'מתפלל' של המוסיקה (דבר שאצל פורה פחות מורגש, להוציא אולי חלקים מה-Sanctus הנהדר. לדעתי בכל אופן).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש