 |
טוב, הסיבה לכניסה לבירות ברורה - למרות שזו לא היתה אחת מהמטרות של המלחמה, הרצחו של אמין ג'ומאייל והתפוגגות הסיכוי לשלטון לבנוני "נוח" לישראל, אילצו את מנהלי המלחמה בעת ההיא, כדי לסיים לפחות מטרה אחת כמו שצריך, להיכנס למעוז הפתח האחרון במערב בירות, כדי לגרש את אש"ף למדינה אחרת, באופן ששיקומו לא יוכל לקרות בשום אופן בדרום לבנון, וההערכה היתה שזה ייקח לו שנים רבות לבצע זאת במקום אחר. הסיבה שלא נסוגו "באמצע" היתה הפקת לקחים ממבצעים קודמים (ע"ע ליטני), שהיכו קלות בטרור, ששיקם עצמו זמן קצר לאחר מכן. היציאה למלחמת של"ג היתה מתוך ההכרה שהפעם הולכים עד הסוף (נכון שהכרה זו לא היתה ממש חובקת קואליציה, אבל היא היתה הדומיננטית).
לנושא המעורבות מול הסורים: הערכת גורמי המודיעין (שהתגלתה כנכונה) היתה, שתקיפת נקודתית של אזור הבקעא, בו היו סוללות הנ"מ הסוריות, שהפריעו לפעולת צה"ל בלבנון מול אש"ף, לא תגרור מלחמה כוללת. בנוסף, נשלחה אזהרה ממשלת ישראל לסורים טרם התחלת תנועת הכוחות לבקעא, כדי להימנע מעימות זה אם אינו הכרחי. הסורים לא הגיבו, אך הזרימו כוחות נוספים לבקעא, והמשיכו לאיים על פעולת צה"ל מול הפתח, ולתת מחסה לחלק מהארגון בשטח שהוחזק על ידם. זו היתה הסיבה היחידה לפעילות המוגבלת מול הסורים.
לגבי השהיית היציאה-זו פשוט נמתחה על הרבה שנים וממשלות, שאני לא בטוח שאני יכול לעקוב ולהסביר את כל האינטרסים המשתנים. הניחוש שלי, אותו גם הסברתי באחת מהתגובות הקודמות, הוא שאחד הגורמים הדומיננטיים לרצון להישאר היה לא ליצור ואקום שלתוכו יצמח איום חדש, ובמקביל לטפח ממשל לבנוני או מיליציה מקומית יציבה שתגן על ישראל מתוך לבנון. זמן רב נראה היה כי צד"ל הוא התשובה, אולם כיום די ברור כי היה זה החיזבאללה שתפס את המקום כארגון יציב, השולט ביד ברזל בדרום, ואינו "מחמם" את הגבול.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש