 |
|
 |
||
|
||||
 |
אשר שכטר ואחרים עקמו אף אנין בגלל שאוקפי העז לפרסם גיליון "שואה" שנתפס, אללי, כהתישרות לימין הממסד הממלכתי. זה נחשב לממסדיות? במקרה נתקלתי בספריה בספר קטן בשם "בין המשורר למדינאי" שכולל טורי שירה ואגרת מאלתרמן לדב"ג ושתי מכתבי תשובה מבן-גוריון לאלתרמן. הנה כמה דוגמאות: (מתוך "בן-גוריון במצור", 1947) הם קורים לי אדם אימפולסיבי ותוקפן חסר בלמים עת אקומה לנאום, כלם יחד אורבים בדממה סמורת-פחד לתפסני באיזה פסוק זה יסער בי, יכה להבקיע אך למען ציון לא אחשה (מתוך "בחנות הספרים", 1950) היו ימים, יכול היה אדם אל בית-ממכר-ספרים לסור ושם לפתוח את אריסטו אות את פלטו ודעת-הקהל אף הללתו כיום לקרא נסה נא דף של פרוזה... מיד רועשת כל בעיר. פסיכוזה. (מתוך "בן-גוריון בטרם-צעד", 1953) אולי ראוי מנגד לעמד בעוד הפרק נכתב ובעוד האיש גוחן אל-על להרימו אבל העם ישאל - ואם גם איש לא יען - אם זהו המשא וזה המעשה אשר גזר הזמן להעמיס הפעם על גדול הכתפים אשר לדור הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את השיר הכי סוגד לבן-גוריון כתב אלתרמן ב1956 כאשר מלאו לו 70. שיר זה הוא פולחן אישיות במיטב המסורת הסובייטית. גם תעמולתו למען בן-גוריון בימי פרשת לבון מלאה בפולחן אישיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |