בתשובה לDRYICE, 23/01/01 15:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אודה ואתוודה שלא קראתי את הספר (העותק בספריה הושאל) והסתמכתי בלעדית על זכרונותי מן ההרצאה. ברוח האופנה החדשה אומר שהשורות האחרונות במאמר בהן התנערתי מכל כוונה לייצג נאמנה את משנתו של עילם, הושמטו בתיאום איתי במהלך העריכה. אז יאללה, תרים את הכפפה ותאמר למה היהדות אינה יכולה להתחדש. מוסכם עלי שהפסיקה ההלכתית קופאת על שמריה בעת האחרונה, אך בוא תסביר למה זה קורה, וחשוב יותר - למה אין ליהדות מנוס מכך. באותה הזדמנות תרים את הכפפה השניה ותאמר למה התרבות הציונית המודרנית היא חזקה יותר מכל תרבות אחרת. זה טיעון שאני לא זוכר שעילם העלה, ונשמע לי מופרך לחלוטין, שהרי תרבות חילונית היא משהו שליהודי אין בו כל עדיפות על כל בן עם אחר למיטב הבנתי. מאין הגעתי למסקנות ההפוכות? לכך מוקדש חלק ניכר מהמאמר לעיל. בקצרה, הציוני ה"חילוני" הוא המתאמץ להמציא לעצמו זהות יש מאין, על-סמך השאלות קלוקלות מן העולם הנוצרי. לעומתו היהודי המאמין אינו מצוי בעימות עם העולם המודרני, ולכן "זמנו לא עבר" ואינו יכול לעבור, על כל ההשלכות החיוביות והשליליות הנובעות מכך. קרא את המאמר וציין היכן ההסבר שלי אינו ממשי, ואשמח לנסות ולהבהיר. אני מתחייב בפניך שלא ניסיתי לטשטש עקבות מול טיעוניו המעניינים של עילם שמחלקם אני מסתייג. במידה ותגובתך תתפח למימדים של מאמר-תגובה, אני משוכנע שדובי ישמח לפרסמו. ואני אשמח לקרוא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |