בתשובה לרן בר זיק, 21/01/01 18:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר בר זיק היקר, אם אינני טועה טען מר נתניהו מספר פעמים בתגובותיו השונות כי אף הוא בעד יציאה מהשטחים לאלתר. הנ"ל נימק זאת כמובן בנימוקים גזענים לחלוטין, אשר גולת הכותרת שבהם גורסת כי אין מדינת ישראל ראוייה ל'עונש' הערבים. על רקע זה ניתן בהחלט להעיר כי אינני מבחין בחילוקי דיעות עמוקים בגישת המודוס-אופרנדי בין אנשי שמאל שונים - המעוניינים להעלם באופן חד צדדי משטחים אלו, לבין מר נתניהו האוחז אף הוא במסקנות דומות. ההבדל היחידי בין נימוקי אנשי שמאל שונים לבין נימוקי מר נתניהו נעוץ בגזענותו המוצהרת של האחרון באשר לערבים ולפלסטינאים בכלל ובפרט, ונסיונו הכללי ליחס לקבוצות אלו דטרמיניזם מאוד מסויים. אישית אינני מתרגש מנימוקיו של נתניהו, האומר בפה מלא דברים אשר רבים חושבים בסתר ליבם. הדבר היחידי המעניין עבורי בדעתו הינו שאף הוא בעד נסיגה חד צדדית, ומכאן השוני בינו ובין מר דורון ו/או מר אנשלוביץ, המעוניינים להשאר בכלל שטחי 67 על כל המשתמע מכך. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יצוין בהמשך לזה שהסיסמה החדשה יחסית של אהוד ברק ''הם כאן ואנחנו שם'' מתכתבת יפה עם סיסמתה של תנועת ''מולדת'' במשך עשרות שנים, ''הם כאן ואנחנו שם ושלום על ישראל''. כמובן שישנם עדיין חילוקי דיעות קלים בין אהוד ברק לבין רחבעם זאבי על השאלה הטכנית הזניחה היכן עוברים גבולותיו של ''כאן'' ואיפה הוא ה''שם'' המוזכר בסיסמאות, אך למעט הניואנס הזה שני הצדדים משתמשים באותה סיסמה ממש להבעת עמדותיהם הקוטביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף ידידי, אל לך לשכוח כי אף חילוקי הדיעות בין מר עראפת למר חבש הינם קלים לא פחות, ועוסקים אף הם בשאלה הזניחה האם למדינת ישראל זכות קיום אם לאו. באשר לאהוד ברק ולרחבעם זאבי - ההבדל המהותי טמון בעובדה שברק רוצה להסתלק באופן חד צדדי משטחים אלו, בניגוד לזאבי, הרוצה עדיין לסלק את הפלסטינאים משטחים אלו. הבדל משמעותי אומנם, אך מובן מאליו כי גם הם שניהם מאותו הכפר. בברכה אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות האחרונות הצבעתי (לצערי) לאהוד ברק, בדיוק בגלל הסיסמאות האלו. אם בסופו של דבר היה ברק מציג את תוכניתו המדינית של א. מאן (ואני קורא בין השורות שדעתי על הערבים אינה שונה בהרבה מדעתו של מר מאן), הייתי תומך בו בהתלהבות. אך ברק עשה שלוש שגיאות מהותיות בדרך : א) הוא נמנע מ'לתת לצה"ל לנצח'. באיוולתו כי רבה לא הבין ברק שדווקא תגובה חזקה של צה"ל הייתה מחייבת את הערבים להתייחס להצעותיו ברצינות, ואילו התרפסותו אינה גורמת אלא לכך שיתייחסו אליו כלימון נסחט. התנהגותו של ברק גם הופכת אותו לאחראי למותם של כמעט חמישים יהודים, ולמעשה, אף למותם של מאות ערבים. הערבים אינם אשמים באלימותם, כך הם נבראו. אשמה ישראל שאינה שמה להם רסן. ב)הוא הסכים לשובם של 100 אלף פליטים או יותר לארץ. לא רק שהדבר יערער את היציבות הפוליטית, אלא שמספר הנרצחים והנשדדים בפשיעה פלילית ולאומנית, הנאנסות, ואפילו הנפגעים בתאונות דרכים יעלה בעקבותיו בצורה חדה, בשל כישרונם המופלא של ערבים, במיוחד אם הם פליטים, להשתתף במעשי עבריינות. ב)ברק הסכים לחלק את ירושלים. אין כוונתי לשכונות העוני שצורפו בטעות לירושלים, אלא לירושלים ממש: העיר העתיקה, הר הזיתים, הר הבית. חלוקת ירושלים היא המתכון הבטוח לשואה ואולי אף להשמדת ישראל. את ירושלים המחולקת, לא ניתן לחלק בגדרות בשום אופן, אלא אם כן נוותר על הכותל ועל הרובע היהודי, דבר שאינו עולה (ואני מקווה שגם לא יעלה) על דעתו של איש. עיר קדושה כזאת שקיצוניים מסתובבים ברחובותיה מלאי משטמה זה לזה תהפוך להיות בלפאסט שניה. ההבדל הוא שבלאפסט אינה קדושה לשלוש דתות וירושלים כן. אירוע זניח סביב הר הבית יהפוך להיות שווה הערך של ההתנקשות ביורש העצר האוסטרי ומלחמת העולם תפרוץ. כמה נאים דברי צ'רצ'יל על צ'מברליין : "הוא ויתר על הכבוד כדי למנוע את המלחמה, וסופו שגם יקבל את המלחמה וגם יאבד את הכבוד" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |