בתשובה להקריבו המקוטב, 15/05/03 15:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קריבו יקר, סמלים- זה כל העניין. להזכירך, אל דורה נהרג ביום השני של האינתיפדה, והפך לסמל מיד. כלומר, לפני שנהרגו כל אותם ילדים אחרים. הוא לא /אחד/ מהילדים שנהרגו באינתיפדה, אי שם במהלכה, אלא הילד הראשון שנהרג. מוזר שדווקא הוא הפך לסמל.. ועוד איזה סמל- בעולם הערבי והמוסלמי נפוצות חולצות עם דיוקנו, ופוסטרים שלו, וציורי קיר ענקיים... ותשדירי טלוויזיה שקוראים לילדים אחרים לבוא בעקבותיו לגן עדן, שם הוא רץ על כר-דשא מחייך ואוחז בבלון צבעוני... פאלוז אומר, שמראה האב האוחז בזרועותיו את בנו המת מהווה אימאז' מוסלמי השווה בעוצמתו ל"פיאטה" - תמונת מריה האוחזת בזרועותיה את ישו המת. דן שיפטן מצוטט במאמר כאומר:"[זהו] הסמל האולטימטיבי של מה שהערבים רוצים לחשוב: האב מנסה להגן על בנו, והיהודים השטניים –אין כל מלה אחרת לזה- מנסים להרוג אותו. היהודים האלה הם אנשים שיבואו להרוג את ילדינו, מפני שהם אינם אנושיים". ואיך נוצר הסמל הזה, היא לדעתי נקודה חשובה. יש לדעתי הבדל בין סמל /אמיתי/ לזוועות המלחמה, שהוא תמונה שנתפסה במקרה במהלך המלחמה, כמו למשל אותה ילדה וייטנאמית שרצה ערומה בהמלטה מפני פצצת נפל"ם. ובין סמל שיוצר בכוונה- שזה, כמעט במאה אחוז, מה שקרה במקרה של אל דורה. לילד עצמו זה לא משנה- הוא נהרג. גם לכל ההרוגים האחרים זה לא משנה. אבל לתמונה הכוללת של האינתיפדה, שהיא מאבק על סמלים אפילו יותר משהיא מאבק פיזי בשטח, זה כן משנה. אגב, כשאני אומרת שהסמל הזה יוצר בכוונה, אני לא טוענת שברור לי מעל לכל ספק שהפלשתינאים /הרגו/ את מוחמד בכוונה. יתכן מאוד שהם רק רצו צילומים של אב ובנו תחת אש, והעניין יצא מכלל שליטה. ויתכן שמוחמד כלל לא מת – עומדת בעינה העובדה המוזרה שצילומי הלוויה נערכו בצהרי-יום, בעוד שהכתבים השונים דיברו על כך שהלוויה נערכה לעת ערב. יש כאן כמה תרחישים אפשריים, אבל תרחיש אחד ברור- לא חיילי צה"ל ירו בו. לא אז, לא שם, לא בילד הזה. פרטים- במאמר של פאלוז. ונקודה אחרונה- כשקראתי את פאלוז מספר על מה עוד ראה בחומר הגלם- האיש שמועמס על אמבולנס, ומיד אח"כ יורד ממנו, והאחר שנפגע ותוך 2 שניות נאסף אל תוך אמבולנס- הייתי אולי מתייחסת לזה בביטול, לולא עניין ה"לוויה" בג'נין, שצולמה ממל"ט, זוכר? ובאופן כללי יותר, הנסיון הנואש של ערפאת להפוך את ג'נין לסמל- ג'נינגרד, טבח, ומה לא. האיש מראה באופן עקבי נטייה לתיאטרליות- הראיון לאור נרות במוקטעה, כשכבר חודש זרם החשמל, למשל. אז במבט מהיום, לאחר כל האירועים האחרים האלה- גם הפרטים שמעלה פאלוז מתקבלים אצלי אחרת ממה שאולי היו נראים לי לפני שנתיים וחצי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תספרי לבד כמה "ילדים" נהרגו בחודש הראשון לאיתיפאדה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה ששאלתי- איך זה שדווקא הילד הראשון ברשימה נהפך לסמל? למה לא יצאו במדינות ערב השונות בולים עם דיוקנו של חאלד עדלי אל בזיאן? למה אין בבגדד רחוב על שמו של ניזאר מחמוד עבד אל עיידה? למה אין במרוקו פארק על שמו של איאד אחמד על חששי? למה בן לאדן לא הזכיר באיומיו את שמו סאמר סמיר סודקי טבנג'ה? למה דווקא אל דורה? [ולמה "בצלם" כתב שאל דורה נהרג מירי של כוחות הבטחון בחזהו ובבטנו? הרי השאלה מי ירה בו היא לכל הפחות מוטלת בספק. והוא נורה בצידו השמאלי של הטורסו. האם גם במקרים האחרים "בצלם" "נזהר" כל-כך לדייק בעובדות?..] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשאלי את בצלם אין לי מושג למה א-דורה כן והשאר לא אבל העובדה שנהרגו כשלושים נערים פלסטנים 18 מינוס בחודש הראשון של האינתיפאדה מלמדת שגם אם מקרה א-דורה היה מיתוס. מאחורי המיתוס הזה עמדה מציאות לא לגמרי קלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |