בתשובה לאלי, 15/05/03 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"עד כמה הם בתודעה , ואני מתכוון בתודעה של קוראי השירה" - הרבה יותר מאשר 'אוקאפי', וגם יותר מ'דג אנונימי?' בשיא פריחתו. "עד כמה הם משפיעים עד כמה הם חודרים לכלי התקשורת האחרים ?" איזה כלי תקשורת אחרים? כל העיתונים מתייחסים לכתבי העת לשירה במוספי הספרות שלהם, ועד כה לא התייחסו ל'אוקפי' (הייתה פה ושם התייחסות ל'דג אנונימי?' אבל הרבה פחות מאשר, למשל, ל'שבו' או 'מקרוב') הטלוויזיה, כפי שציינת, לא מתייחסת שלירה נקודה. לגבי ההערה האחרונה שלך: "מגזין שיוצא באופן קבוע וסדיר ברשת יש לו תיאורטית אפשרות להגיע לידי יותר חובבי שירה וליצור שיח חי יותר מאשר לאותם מגזינים חצי שנתיים.לטווח הארוך יש לו לדעתי יותר פוטנציאל מאשר לאותם מגזינים" יש בזה משהו, אבל צריך לזכור שאותם דברים נכונים גם עבור 'דג אנונימי?' ומה היא מידת ההשפעה שלו כיום, אחרי יותר משנתיים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''דג אנונימי '' התחיל לבלוט גם בכלי התקשורת הכלליים דווקא סמוך לסיום הופעתו , התפרסמו עליו מאמר אחד או שניים במוספים לספרות שציינו אותו לטובה. מהתגובות היה ברור שהמבקרים הנכבדים ( יורם מלצר ,ניסים קלדרון ) מודעים היטב לקיומו ועוקבים אחריו בצורה מסויימת. ולאחר קרוב לשנתיים לקיומו הם החליטו שאין המדובר בניסוי קיקיוני ושהיגיע הזמן להתייחס אליו ובצורה חיובית למדי. ייתכן מאוד שאם היה ממשיך להופיע ככתב העת החודשי היחיד לשירה במדיום כלשהו הוא היה נעשה בולט אף יותר. ויש לו השפעה על הקוראים , אני חושב שההשפעה הזאת ניכרת בתגובות למאמר הזה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי התייחסויות בעיתונות הכתובה הן ללא ספק הרבה, אבל אינן קרובות אפילו למספר ההתייחסויות של אותם מוספים ל"שבו" או "הליקון", או לחשיבות היחסית שהם רואים בין כתבי העת. לגבי הקוראים, עצם העובדה שחמישה-שישה אנשים מנהלים ב'אייל הקורא' שיחות שבהן מוזכר 'דג אנונימי?' ככתב עת שיש להתייחס אליה אינה אומרת שיש לו 'השפעה על הקוראים', לבטח לו יותר מאשר למגזינים האחרים שיצאו במקביל אליו (שיחה פעילה על מדיניות הפרסום של "הליקון" או של "שבו" הייתה עשויה ללא ספק להתקיים בין אותו מספר אנשים ויותר). יתר על כן, עצם העובדה שאתר "האייל הקורא" אירח שירים של דג אנונימי במשך תקופה ארוכה הופכת את העובדה שמדברים על ד"א באתר האייל הקורא לחסרת משמעות ביחס למדידת ההשפעה של ד"א על קוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הייתי בערב במיוחד שהוקדש לספרה של שולמית לפיד "חיבוק דב" ( שיצא לאור בהוצאת בבל ) ספר שעוסק בחיי הספרות ,בקבוצות הספרותיות וביריבויות הספרותיות של סצינה הספרותית כאן בשנות השבעים והשמונים . בערב דיבר בין השאר המשורר אילן שיינפלד על הקבוצות הספרותיות שהיו פעם ואינם עוד ושתרמו מאוד לפירסום של חבריהם גם על ידי עצם הקריאה והביקורת של יצירות החברים בהם זה על ידי זה. כיום אמרו המשתתפים , שיינפלד ופרופסור זוהר שביט , אין יותר קבוצות ספרותיות כאלה שנפגשות בבתי קפה ,ודנות בענייני ספרות ,שמסוכסכות זה עם זה סכסוכים על נושאים הרי עולם כמו "האם מותר להשתמש במטפורה בשירה אם לו , סיכסוכים שבגללם אנשיהם מסרבים לדבר זה עם זה וכו'. כתוצאה האפשרות היחידה לפרסם היום ספר וסופר אמר שיינפלד איש יחסי הציבור , היא רק באמצעות סיפור חיים מוזר במיוחד של הסופר , שהוא שכב עם אימו ,שהיה מסומם , שהוא הומוסקסואל וכו' וכו' , אחרת כלי התיקשורת לא יתעניינו ביצירתו כלל . על כך ראו פה : מה צריך סופר לעשות כדי להגיע ל"שבע ימים" במהלך הדיון הוזכר גם שמו של המשורר נתן זך , ששינפלד העיר שעצם העובדה שהאיש עדיין בולט ומשפיע היא מטרידה ומרגיזה מאוד , מסתבר שיש גישה עויינת מאוד כיום כלפי זך בקרב חלקים גדולים ביותר מהקהילה הספרותית שחושבים שהאיש גרם לנזק כה גדול ביצירתו ובביקורת שלו שאין להבין מדוע הוא עדיין נחשב לדמות מרכזית בסצינה הספרותית הישראלית, ניראה שזוהי תוצר של אינרציה לשמה .שמו של זך הוזכר בהקשר לויכוח הספרותי שלו עם המשורר דורי מנור , מלפני כשנה , ויכוח שהיה יוצא דופן בזמנים אלה , מסתבר שמעל לכלי התקשורת המודפסים לפחות שוב לא ניתן למצוא ויכוחים מעין אלה שפעם היו כה בולטים וחשובים בסצינה הספרותית. כמובן המשתתפים בערב טעו , יש כיום סצינה ספרותית פעילה מאוד ודיונים ספרותיים סוערים , אבל היא אינה נמצאת בבתי הקפה ולא בכתבי העת הספרותיים המודפסים או במוספים הספרותיים ההולכים והמצטמצמים של העיתונים שמעטים קוראים אותם. היא נמצאת ברשת באתרים כמו "האייל הקורא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות השמונים הייתי חבר בקבוצה ספרותית קטנה, שנפגשה לרוב בבתים פרטיים. אף הוצאנו חוברת בשם "כאן 1" שעותק ממנה נשלח לאילן שיינפלד שערך אז כתב עת בשם "שופרא". תשובתו שמורה אצלי עדיין ובה דיבר על כך שהוא מקווה שהשירה תשוב למעמדה כמלכה, מן המעמד כעת שבו היא "שפחה חרופה". קצת מוזרה תלונתו בעניין סיפור החיים המוזר שצריך להיות לסופר/משורר, שכן הוא עצמו קידם הרבה את פרסומו על בסיס היותו הומוסקסואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אכן התייחס בדבריו גם לעניין הזה ואמר שבגלל העניין הזה דווקא לו קל יותר ''למכור '' את עצמו לתקשורת מאחרים , אבל אין זה אומר שהוא מרוצה מהמצב הזה ככלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב אין זה מדוייק כלל שאין כיום ''בכלל '' קבוצות של אנשי ספרות שממשיכות להיפגש באופן קבוע בבתי קפה ולדון בנושאי ספרות ודברים ברומו של עולם כבעבר. מדי שבוע בשבוע ,מזה שנים רבות ,בכל יום שישי בצהרים, בבית הקפה ''לג'בנז'' ברחוב אבן גבירול בתל אביב נפגשים אנשי חבורת כתב העת ''עמדה '' עמוס אדלהייט ורן יגיל ביחד עם מגוון של סופרים ומשוררים שמשתנים מפעם לפעם כמו אשר רייך , עזריאל קאופמן , דויד מרקיש , מקסים גילן ציפי שחרור ואחרים וטובים ובהם עבדכם ,ודנים בענייני ספרות, במצב הספרות בישראל ובעולם , במצב העולם באופן כללי , עוברים על שירים וסיפורים שאנשים שונים מביאים להם, ונותנים ביקורת ומחווים דעה , כמו בימים הטובים בשנות השישים והשבעים . כך שגם טענה זאת אינה מדוייקת בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש מוזר לי, אלי. אתה נפגש עם משוררים כמו אשר רייך פעם בשבוע, יוצא ובא בקרבם, ואתה סבור שהגורם רב הכוח ביותר בעולם השירה העברית הוא "אוקאפי" החצי-אלמוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שלאוקאפי יש פוטנציאל להיות כזה בעתיד , לא שהוא כזה עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עדיין יש לאוקאפי את הפוטנציאל כשהיה לפני שנתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למראה הרוחות הלוהטות כאן אני דווקא שמחה שהמתווכחים לא יושבים יחד באופן פיזי. מי יודע איך זה היה נגמר.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למראה הרוחות הלוהטות כאן אני דווקא עצוב שהמתווכחים לא יושבים יחד באופן פיזי. מי יודע איך זה היה נגמר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |