|
הריבוי הטבעי בקרב *פלסטינאים* גבוה מאשר בקרב יהודים ישראלים חילונים. הריבוי הטבעי בקרב פלסטינאים עלה בעשרות השנים האחרונות. בקרב יהודים ישראלים חילוניים - לא. ואני לא דיברתי במונחים של "בעיה".
חוקי ההגירה הנוכחיים בישראל הם חוקים מפלי-יהודים-לטובה, שאינם מתיישבים עם אופי "דמוקרטי, כל-אזרחיי" של המדינה. גלעד דנבום דיבר מפורשות על שינוי חוקי ההגירה, אם כי ממילא כל מי שמדבר על "מדינת על אזרחיה" אומר במשתמע כי לא תהיה זו מדינתם של לא-אזרחיה - יהודי התפוצות. מי דיבר על הכרה בזכות השיבה? גלעד דנבום (ר' למעלה וגם בסקר "זכות השיבה" של האייל). במרחב שממערב לירדן, מחנות-הפליטים הם המקומות הצפופים יותר. ישנם הרבה מקומות במדינת ישראל שהם צפופים פחות, ריקים מתושבים (עוינים או לא), ובעזרת הסכמה ותמיכה פיננסית בינלאומית תוסדר חזרתם לשם. הרי הדברים לא אמורים רק בפליטים, אלא גם בצאצאיהם (ר' בסקר), ואלה בהחלט יוכלו לבנות את עתידם במדינה דמוקרטית, כשהם מהווים מרכיב דומיננטי - ולבסוף גם רוב - באוכלוסייתה שוות-הזכויות.
דוגמת הערים המוערבות מדגימה שבתנאי הגירה חופשית - די במיעוט של ערבים כדי להביא לכך שיהודים (שיכולים להרשות זאת לעצמם, כפי שהיטבת לציין) יחפשו להם מקום אחר. כיום, כשבפועל לא קיים שוויון, ולכן גם ההגירה אינה חופשית במובן הרחב, מלבד בדוגמא של ערים מעורבות, היהודים "מוצאים מפלט" ביישובים "חסיני-ערבים" יותר בתוככי המדינה. אני נוטה לחשוב שעם הסרת החסמים האי-שוויוניים, התופעה המוניציפלית תתממש בקנה-מידה ארצי, ואז "מקום המפלט" יהיה בהכרח (ושוב למי ש"יוכל להרשות לעצמו") מחוץ למדינה. מדינת-כל-אזרחיה הישראלית תהיה אז מדינת-כל-עניייה. ושוב, אני לא מוצא את הדוגמה הדרום-אפריקנית לגמרי בלתי-רלוונטית.
|
|