 |
|
 |
||
|
||||
 |
על רקע אביב העמים באמצע המאה ה19 ציבור האנשים המגדיר עצמו על סמך היהדות, אם כאלה שמחשיבים עצמם יהודים ואם אלו שמרדו ביהדות החליטו להביא לכלל ממשות את ההגדרה הערטילאית משהו שמקשרת פרטים לכדי קהיליה באופן שמקובל על כל עמי העולם (למעט עד אז על הפנומנה היהודית) היינו, לקבע עצמם בטריטוריה מוגדרת תחת משטר ושלטון עצמי .היהדות שימשה כדבק וכדלק לתהליך וכמו ההגדרה הבסיסית של כל עם נובעת מהקשר היסטורי, שמשה היהדות כמזון הבסיסי של הציונות. למן ימיה הראשונים של הציונות היתה מודעות לבעייה שקיימת בארץ ישראל עם התושבים הקיימים שבארץ .המודעות הזו התקדמה לאיטה מן השוליים, מן ההדחקה, מן העובדה שהחל מזמן מסוים היה הכרח קיומי להתעלם ממנה. עכשיו כשסוף סוף ניצבים פנים אל פנים מול הקונפליקט שאליו אולי התכוננה הציונות למעלה ממאה שנה נתפסים לכל מיני דיסטופיות? הרי מהרוויזיוניסטים דרך הסוציאלוסטים (שלא להזדקק לטרמינולוגיה השחוקה והשגויה של ימין ושמאל, לפחות בהקשר הפוליטי) ידעו שיום אחד יהיה צריך להתמודד ולפתור את העימות עם הערבים על אמת. לא בגלל שיגידו "נגמר הנסיון" אלא בגלל שהתכוננו כל כך הרבה למומנט הזה, אולי לא כל כך במודע, נראה לי כל ההשוואות למדינת הצלבנים וסופה, מופרכות על פניהן (מה עוד שהעובדות ההיסטוריות ובשטח סותרות כל אנלוגיה כזו) כל זה לא בא לסתור את העובדה שהיחס ציונות/ישראליות ויהדות ישתנה בעתיד. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |