בתשובה לגלעד ברזילי, 10/05/03 19:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תשובה מדוייקת לגבי נייקויסט, אבל שתי הערות קטנות: 1. אולי לא הרבה אנרגיה, אבל ההרמוניות הגבוהות הן אלו שנותנות לכלי נגינה את הצבע היחודי להם (כדי שתדע שזה אכן סטרדיבריוס :) 2. לגבי רמות צליל, זכור שהאוזן היא לא מנגנון לינארי אלא לוגריתמי, זה משנה את החשיבות היחסית של כמות רמות הצליל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המוגדר בתור מינוס 20 כפול לוגריתם (על בסיס 10) של יחס הרעש לאות יהיה במקרה של 16 ביט 96 דציבל ובמקרה של 24 ביט 144 דציבל. (זה במקרה שמניחים שהרעש הוא רעש הדגימה בביט הנמוך ביותר ולא שיש 2-3 ביטי רעש - המצב הרגיל). התחום הדינמי שהאוזן רגישה לו הוא בסביבות ה 120 דציבל, לכן אפשר לטעון ש 24 ביט אכן טובים יותר מ 16. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים הבולטים לרעה בתקליטורים - במיוחד המוקדמים בהשוואה לתקליטים הוא הדעיכות ה"גסות" שלהם. כאשר שיר מסתיים בדעיכה על תקליט, הצליל גווע לתוך רחש המחט בתקליטור שומעים בבירור הפסקה חדה יחסית של הצליל באיזהו שלב. דעיכות בעשרים וארבע ביט הן הרבה הרבה יותר חלקות (למעשה זו ממש בעיה אם עושים מיקס לתקליט - חלק ניכר מהדעיכה ששומעים בבירור בעשרים וארבע ביט נעלם לחלוטין על ששעשרה) כדי להתגבר על הבעיה תוכנות עריכה מודרניות מוסיפות רעש אקראי למוסיקה (Dithering) ומיקסים מודרניים נשמעים יותר טוב, לפחות מהאספקט הצר הזה. עם כל זאת אני די בספק אם ישנם הבדלים שמיעים בשאר חלקי השיר ואני די פסימי באשר לעתידה של הטכנולוגיה החדשה 1. הקהל לא מחפש יותר איכות (חוץ ממיעוט פלצני ששומע מוסיקה במגברי מנורות ותקליטים) לראיה - מעטים מתלוננים על איכותו ה"ירודה" של פורמט הMp3. פורמט התקליטור הקיים "מספיק טוב" 2. התקליטור ניצח לא משום שהוא סיפק איכות סאונד טובה יותר אלא משום שהיה יותר עמיד, קומפקטי ונוח להפעלה. הסבירות שהמדיה החדשה תהיה נוחה יותר היא נמוכה (סיכויים סבירים היא שהמדיה החדשה תהיה פחות נוחה משום שיהיו מובנים בה אמצעים להגנה מפני העתקה שיקשו על השימוש. (אני די בטוח שהמוטיבציה של חברות התקליטים נובעת בעיקר מאמצעי ההגנה ולא מאיכות הסאונד המשופרת - ראו מקרה ה"איזורים" בדיווידי שניסו לשחזר את אי התאימות שהייתה קיימת בעידן קסטות הווידאו) 3. ה"מדיה" מתה. חברות התקליטים שהחזיקו את המונופול על ייצור והפצת המדיה למוסיקה איבדו את המונופול משום שהמדיה עצמה ניתנת לייצור עצמי וכשלעצמה, אין לה חשיבות, ניתן להחזיק במוזיקה על מגוון של מדיות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר קומפקטי עמיד ונוח להפעלה זה לא מספיק. היה כאן בנוסף שילוב של גורמי ספק (חברות התקליטים) שראו רווחיות גבוהה יותר בקומפקט דיסק לעומת תקליט, ושל גורמי צרכן (איכות גבוהה). איכות זה דבר שמתרגלים אליו מהר מאד, ואז קשה לחזור. העובדה שהאמפי3 "מספיק טוב" נובעת מאופי הצריכה (בדרך כלל האודיו של המחשב, או מכשיר נייד). ראה את פורמט הקלטת למשל (קסטה אודיו רגילה, קיימת מאז תחילת שנות השבעים בערך). הפורמט היה גם הוא יותר קומפקטי, יותר עמיד ויותר נוח להפעלה. אבל - הוא היה פחות רווחי לחברות התקליטים, ואיכות האודיו שלו הייתה נמוכה יותר. הפורמט הזה להפצת מוסיקה נכשל, ועם עליית האלטרנטיבה של דיסקים צרובים שאפשר להקליט ולערוך בבית, הוא בדרך להעלמות מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, פורמט הקלטת לא ''נכשל'' כמו שפורמט התקליט לא נכשל. העובדה שהוא הוחלף במשהו טוב יותר לא הופכת אותו לכשלון. ביחס לטיעון שלי זה דווקא הוכחה יפה. הקלטת, למרות איכות הצליל הירודה, הבעיות המכניות והשחיקה המהירה זכתה להצלחה גדולה מאוד רק בגלל שהייתה יותר פרקטית למכשירים ניידים כגון ווקמנים וטייפים במכוניות. כדי לשמוע תקליטים באיכות טובה צריך לתחזק מערכת מאוד רגישה (המחט) לנקות את התקליט בקפדנות וכו. כל זה כרוך בהרבה טרחה שהקומפקט דיסק פטר אותנו ממנה. בתנאים אידאליים תקליט נשמע לא פחות טוב (ויש הטוענים שיותר טוב) מדיסק. בתנאים ריאליים תקליט נשמע פחות טוב בגלל שמעטים מסוגלים לשמור על רמת תחזוקה נאותה והכל נמלא ברחש התקליט. כל זה כדי לומר שההבדל הדרסטי באיכות נובע גם הוא יותר מנוחות התפעול של המדיה ופחות מטכנולוגיית נשיאת הסאונד עצמה. בכל מקרה האלמנט של נוחות השימוש היווה תוספת עצומה לכוח המשיכה של התקליטור. אני מתקשה להאמין שהמדיה החדשה תיצור כזה הבדל באוזני הקהל הרחב. הקומפקט דיסק בהחלט ''מספיק טוב''. חסרונות הקומפקט דיסק הם בתחום התפעול והתחזוק (רגישות לשריטות, בעייתיות באפליקציות ניידות כגון דיסקמנים קופצים) מאחר וזה לא נפתר על ידי מדיה שמבוססת על אותו עקרון מכני כוח המשיכה קטן יותר ויהיה קשה לחברות התקליטים להעביר את הקהל לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפורמט הקלטת היו שני שימושים: 1. נסיון לשווק מוסיקה קיימת, כמוצר, בחנויות (תחליפי לתקליט) 2. מדיום להקלטות ביתיות, למכשירים ניידים, לאוספים פרטיים. כמובן שבהיבט השני הפורמט הצליח בגדול ורק הוחלף על ידי הדיסקים הצרובים. (הנה, ברקת בוודאי תשמח לדעת שהקלטה של ההופעה של סימון וגרפונקל בישראל, יש אצלי עד היום באחת המגירות ההן, על קלטת כמובן :) אבל בהיבט הראשון, פורמט הקלטת היה כשלון חרוץ. הוא היה כשלון חרוץ, כיון שרק הנוחות עמדה לזכותו. לא היה לו יתרון של תכונות (איכות, אגב, היא רק חלק מהעניין, יש פרמטרים נוספים לפורמט של מוסיקה מוקלטת מראש, אבל זה נושא לדיון נפרד), ולא היה לו יתרון כלכלי בקרב התעשייה. למען הדיוק, לא היה לו יתרון כלכלי בקרב התעשיה במערב. במזרח, גם מזרח אירופה, גם בארצות הערביות, וגם במזרח הרחוק - ייצור תקליטים גם מבחינת המכשירים וגם מבחינת השגת חומר הגלם (ויניל) היה מסובך ויקר יותר. בכל האיזורים הללו הפורמט השולט להפצת מוסיקה קיימת היה דווקא הקלטת ולא התקליט. לתעשיה יש אינטרס כלכלי בפורמט החדש. כדי לקדם אותו, סביר להניח שנתחיל לראות בעתיד ערכים מוספים לפורמט החדש כך שהדיסקים הקיימים כבר יפסיקו להיות "מספיק טובים". צוואר הבקבוק שכרגע עדיין עוצר את הסחף בכיוון הזה הוא זמינות מכשירים מתאימים אצל הלקוחות. אבל האלקטרוניקה שמאפשרת למכשיר נתון לנגן גם את הפורמטים החדשים תהפוך להיות זולה וזמינה. רק עניין של זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו זמנים שבהם היה בחנויות התקליטים מבחר עשיר של קלטות והעסק שרד די הרבה שנים כך שהקלטת הייתה כשלון רק אם תגדיר "כשלון" בכך שהמוצר לא הגשים את מטרותיהם של המפתחים המקוריים. הקלטת אמנם לא הצליחה להחליף את התקליט אבל היא בהחלט השלימה אותו וזכתה לפופלאריות רבה ביותר. (ואני בספק אם מטרתם של המפתחים המקוריים הייתה להחליף את פורמט התקליט) אין לי ספק שלאיכות יש תפקיד חשוב ביותר, אבל יש גבול לאיכות ההבדל בין תקליט לתקליטור הוא ברור ומובהק. ההבדל בין 16 ל24 ביט הוא הבדל דק ביותר שיכול להשמע רק על ידי מקצוענים. לתעשיה יש בהחלט אינטרס כלכלי לגרום לכולנו לקנות מחדש את כל התקליטורים שלנו אבל כוח הכפיה שלה נמוך בהרבה מבתקופת המעבר לתקליטורים. אם הפורמט החדש ידרוש מכשירים חדשים - מעטים יקנו. אם הפורמט החדש יתנגן על מכשירים ישנים (באיכות הישנה) יוכלו חברות התקליטים לשווק על הפורמט החדש את כל התוצרת החדשה אבל אף אחד לא יקנה מחדש תקליטורים שיש לו בפורמט החדש - שיפור האיכות איננו מוחשי. "ערכים מוספים אחרים"? מה למשל? ההימור שלי, בראיה היסטורית, הפורמט החדש יחשב כשירת הברבור של חברות התקליטים כמשווקות של מוצרים פיזיים. ואולי בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר החלו להפיץ את פורמט הקומפקט דיסק ובחנויות נמכרו דיסקים במקביל לתקליטי ויניל, דאגו חברות התקליטים להוסיף קטעי בונוס (בדרך כלל שירים נוספים) לדיסק כדי להצדיק את מחירו היקר יותר ולתת תחושה לצרכן שהוא מקבל תמורה בעד הכסף. הן לא סמכו על איכות האודיו בפני עצמה, או על הנוחיות, ויצרו איזהשהו קשר ישיר בין "כמות הסחורה" למחיר. זה כמובן התאפשר עקב שטח האחסון הגדול יותר שיש בדיסק יחסית לתקליט. יש להניח שהתופעה הזאת תחזור על עצמה גם עם הפורמטים החדשים. קח לדוגמא את האלבום פליי של מובי. האלבום הפופולרי הזה הופיע כבר בכמה וכמה פורמטים עם תוספות מתוספות שונות (מיקסים, סינגלים, תוכנה, קליפים) על גבי קומפקטים דיסקים שונים. תוספות מסוג זה דורשות מקום נוסף כך שבקלות ניתן לתאר מצב שבאלבום חדש שיוצא לאור תהיינה תוספות רק על הפורמטים החדשים, במחיר קצת יותר יקר (בדיוק בדומה למה שקרה במעבר מתקליטים לדיסקים). דיסקים כפולים למיניהם (הופעות, אוספים, אופרה) - פתאום אנחנו עשויים לגלות ש"לקום באמצע" כדי להחליף דיסק זה כל כך לא נוח כשאפשר לנגן את הכל ברצף מדיסק אחד. רמיקסים שונים, לא מן הנמנע שאלבום של להקה יצא למשל בשתי תמונות צליל חליפיות, רוק כסאח או "אנפלאגד" אקוסטי. המאזין יבחר את המיקס העדיף עליו (יש גם היום דוגמאות כאלה של כמה מיקסים אלטרנטיביים שיוצאים על גבי דיסקים כפולים, למשל משין הד של דיפ פרפל). ניתן להעתיק מעולם הדיוידי את הרעיון של "הערות הבמאי" שמוסיפים באודיו כרקע לסרט ולספק "הערות האמן" על מסך הטלויזיה בזמן שהתקליט מנגן. כל אלה, במובן של תוספות שמנצלות את שטח האיחסון הגדול יותר בפורמט החדש, ועוד לא דיברנו על תוספות שמאפשר הפורמט החדש מעצם הטכנולוגיה. הרי לא מדובר רק באודיו איכותי יותר, אלא גם בצליל היקפי. למה לא אפשר למאזין את נקודת ההאזנה המועדפת עליו? אתה רוצה להרגיש שאתה יושב בקרב הקהל, אנשים סביבך ואתה רואה הופעה? לחליפין אתה רוצה לשמוע את הלהקה כאילו אתה נמצא על הבמה במיקום של המתופף? אפשר לספק את האלטרנטיבות האלה לבחירת המאזין באופן דומה לשידורי הכדורגל של סקיי ספורט שמאפשרים לך לבחור בבית בזמן אמת את מיקום המצלמה שדרכה אתה רוצה לראות את המשחק. לגבי מותה של המדיה הפיסית, מממ... זה כבר נושא לדיון נפרד. בקרוב על מסך המחשב החביב עליך :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצירה מוסיקלית מהמיקום של המתופף. או מכל מקום שהוא על הבמה. ממש לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאין הכוונה לצליל שישנו על הבמה. הכוונה היא למיקום היחסי של הכלים בחלל החדר שבו מתבצעת ההאזנה, כפי שהנגנים מסודרים על הבמה. במקום שתפיסת המיקום של המאזין תהיה כאילו הלהקה מנגנת מולו, מיקום הכלים יהיה כזה שהנגנים נמצאים מסביבו. אגב, המיקס הזה (מנקודת המיקום של המתופף) הוא בדיוק המיקס שנקטו בו בעריכה מחדש של אלבומי הגרטפול-דד לפורמט צליל היקפי. אם תחשוב על זה, תגלה שמיקום מנקודת המבט של המתופף גם נותן פיתרון לבעיה שהעלית באחד הפתילים למעלה של חוסר איזון בין הרמקולים הקדמיים והאחוריים. עם זאת, הבעיה הזאת היא זמנית בלבד. פעם היית לוקח את הצליל שמתקבל בסטודיו וחונק אותו ל 1KHz כדי לקבל מושג איך הלהיט יישמע ברדיו טרנזיסטור. ככל שעוברות השנים, מתחשבים פחות ופחות במערכת ההפקה אצל המאזין הסופי. הסיבה היא שאופי הצליל מקבל במוסיקה חדשה יותר חשיבות רבה יותר יחסית לפעם. פעם הכל היה מלודיה והרמוניה, היום מארג הצליל עצמו הוא חלק חשוב יותר ביצירה. אז האם אותם אומנים שמשתמשים בזה (מעטפת צלילית כחלק מהיצירה) מגבילים את עצמם כי מערכת האודיו אצל המאזין ממילא לא תעשה עם זה חסד? לא. ההנחה היא שאם הצליל הוא חלק חשוב בחוויית ההאזנה של המאזין הסופי, הוא כבר יצטייד במערכת מתאימה. סביר להניח שכך גם יהיה עם הצליל היקפי. אומנים שישתמשו בזה יניחו מערכת טובה ורמקולים מאוזנים אצל המאזין. אם לא - המאזין בבית כנראה ישמיע פשוט את מיקס הסטריאו הרגיל שגם הוא שוכן אחר כבוד על אותו הדיסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמקולים קטנים ומג'ויפים באולפני הקלטות כדי לשמוע מה יהיה בגורל המוצר הסופי. ביחוד נעשה הדבר בתהליך המסטרינג. לא רק זאת, אלא שגם במיקס וגם במסטרינג עדיין בודקים בקפדנות איך המוסיקה תשמע *במונו*. שנית, כשאתה מייצר מוסיקה כיום אתה בהחלט סומך על כך שהרמקולים של המאזין הממוצע מסוגלים לתמוך ברוב טווח התדרים שאתה מייצר, וכן שהם מאוזנים - רובן המוחלט של מערכות הסטראו הנמכרות כיום יעשו זאת, כיוון שאחרת הן לא ימכרו. זו בהחלט הנחת העבודה הבסיסית. להבדיל, כיום *לא* ניתן להניח שיש ברשות המאזין מערכת סראונד *מאוזנת* כלשהי. אם מערכות כאלה יהפכו לסטנדרט - מה טוב. אם לא - טוב, נו, זה לא ימנע מאף אחד להתעשר מהפטנט החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחיכיתי שהוא יתקרב מספיק לאון-טופיקיות כדי לשאול מישהו כאן. זכית. אתה מדבר על תהליך המיקס ותהליך המסטרינג. תוכל להסביר בשתי מילים מה בעצם עושים בכל אחד מהם (ובהתאמה, מה הכוונה ברימיקסינג וברימסטרינג)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתגובה למאמר זה ממש, איפהשהו למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכות, כמו כל טכנולוגיה, לא יהפכו לסטנדרט מעצמן. רק אם יהיה דרייב של אומנים, שיגלו שיש להם מרחב יצירה גדול יותר וירצו לנצל אותו, ובמקביל, חברות תקליטים שיתנו את דעתן על עניין התוספות ויקדמו את הטכנולוגיה באופן שיווקי. לגבי אומנים, קח למשל את בריאן אינו, רוברט פריפ, רוג'ר ווטרס: כל אחד מאלה (שעדיין יוצרים היום) הינו "שור מועד" מבחינה זו. מאד סביר להניח שאלבומים שלהם בעתיד יעשו שימוש יצירתי בצליל היקפי. זה יגרור חדירה גדולה יותר של הטכנולוגיה החדשה. חברות: ענין התוספות למיניהן שהתעכבנו עליו בפתיל אחר כאן. זה מכשיר שיווקי יוצא מהכלל בידי החברות וברגע שהן תתחלנה לנצל אותו, יגדל קצב החדירה של שימוש במערכות היקפיות להאזנה למוסיקה. ברשותך, רק הערה קצרה בנוגע לאיזון הקדוש... זה לא חד וחלק שצריך מערכת מאוזנת לחלוטין לשמיעת מוסיקה, זה תלוי בשימוש של הצליל ההיקפי. הנושא של פאננינג (מעבר בין רמקולים) שהתייחסת אליו הוא דוגמה מובהקת של צורך באיזון. אבל מולו יש שיקולים כבדי משקל בעד רמקולי סראונד שונים מהקדמיים עבור האזנה שמטרתה לדמות אולם, או סביבה אקוסטית. ביישום כזה, יש עדיפות לרמקולים דיפוליים עם כיווניות רחבה, לעומת רמקולים מונופולים שמשמשים מלפנים. בהאזנה למוסיקה קלאסית למשל, או להופעות חיות, כאשר הסראונד משמש עבור הפקת התהודה, איזון וזהות בין הרמקולים הקדמיים והאחוריים יהווה חיסרון (לא בגלל איכות הרמקולים האחוריים, אלא בגלל הטיפול המרחבי שלהם בצליל). בנסיון לייצר תמונה מרחבית של להקה שמגיעה מכל מיני כיוונים (כמו בימי הקוואדרו), יש יתרון לאיזון. עדיין ניתן לעקוף את חוסר האיזון כפי שעשו במיקס של הגרטפול דד. עוד שיקול, האם אתה בדרך כלל יושב לבד בחדר ומקשיב למוסיקה בנקודת ההאזנה האופטימלית (מונופולים), או יושב עם כמה חברים ובני משפחה (דיפולים)? בכל מקרה, הפקות של צליל היקפי לא "תוקעות" את המאזין עם מערכת לא מתאימה, כיון שתמיד ניתן להשמיע את הדיסק באופן עבודה של סטריאו רגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה התייחסות לתגובה 146159. האם מוסיקה קלאסית, אופרות וג'אז (בעיקר זה שמוקלט חי) גם ייטיבו בפורמט של צליל היקפי? הרי המטרה היא לשחזר את הצליל באולם האופרה או הקונצרטים שבו הצלילים רק מוחזרים מהקירות ומגיעים ישירות מקדימה. אמנם נמכרים הרבה יותר CD של מוסיקת פופ/רוק, אבל צריך להתייחס גם מלוסיקות אחרות. מנסיוני, הצליל המלא, העגול, כולל איכות הפרדה, יצירת שדה סטריאופוני ואפקטים של החזרה, לא תלוי כ"כ באיכות נגן הCD אלא בעיקר באיכות שני המגברים והרמקולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בגישת "מקור סטראו+אפקט", היא הגישה עליה אתה מדבר ב. בגישת מקור 5-7 ערוצים, עליה אני מדבר. אלבום שהופק בגישה ב', והיא הגישה החדשנית והמעניינת יותר, לא ישמע טוב במערכת לא מאוזנת (כפי שגם אתה טוען למעלה). זה האספקט היחיד שעניין אותי. רמיקסים משונים למקור-סטראו לא גורמים לי לשום עניין מוסיקלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |