|
אני מאד קשורה לחתולים שלי. אני מגדלת אותם כבר שנה וחצי. אני מאד נהנית לשחק איתם, למרות שלפעמים ישנם חיכוכים (זה נובע מהעובדה שהם רוצים לישון ואני רוצה לשחק איתם)אבל בסוף אנחנו תמיד חוזרים להיות חברים. כמו כן, אני תמיד משתדלת לעמוד לשירותם: להכניס אותם הביתה כשהם מבקשים, למלא להם את קערת האוכל כשהם רוצים ולגרד להם מאחורי האוזן כשהם מתכרבלים. אך לעיתים אני מרגישה צער- כי הם רק חתולים. ולעיתים אני אף יורדות לי דמעות1מפני שאין הסבר מספק לשאלה: "מה חטאו המסכנים שנחתה עליהם מכה כזו (לאכול אוכל יבש של חתולים במקום פיצות טעימות)? כך נוצרו ביננו עם החודשים קשרי חברות, ואני מרגישה שהם בוטחים בי.
הא, כאן לא המאמר של איזי? טוב, סליחה.
1האלרגיה, האלרגיה...2 2סתם, לא באמת.
_________ העלמה עפרונית, קצת מעוצבנת.
|
|