 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על חוות הדעת המעניינת. אני דווקא נהניתי מ''הכלה המשחררת'', בעיקר משום שגדלתי בצפון, ויצא לי להתוודע מקרוב לקשרים החמים הנרקמים בין יהודים לערבים במערכת המשפט, באוניברסיטת חיפה ובמסגרות אחרות. לספר היה ''צלצול של אמת'' בתיאור מערכות היחסים האלה, הבריתות והמתחים היומיומיים בין העמים, והוא הזכיר לי נשכחות. אבל גם אני הרגשתי שקשה לשחזר את הגאונות המופלאה שבספריו הקודמים של א''ב יהושע. הספר החביב עלי ביותר שלו הוא, בלי ספק, ''מר מאני'', ואהבתי מאוד גם את ''מסע אל תום האלף''. ייתכן שהעניין הוא שפיתחנו ציפיות גבוהות להפליא מא''ב יהושע, וקשה לנו (לי, לפחות) להשלים עם העובדה ש''מר מאני'' יש, כנראה, רק אחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדר אבירם בארץ??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש... כרגע בקליפורניה. ומי אדוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדר אבירם הקרימינולוגית או הדר אבירם ע' הסניגורית הצבאית הראשית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מסתכלת סביב בחשש ואומרת במבטא של ויטו קורליאונה): Who wants to know?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצבא הייתי ע' הסניגורית הצבאית הראשית. אחר כך למדתי ולימדתי במכון לקרימינולוגיה, ועכשיו אני בקליפורניה. ועכשיו כולנו מעודכנים... (איזי והאלמוני, כלומר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדר, תודה על התגובה. בימי הוודביל העליזים בתחילת המאה שעברה ואחר כך בתקופת הזהב של הרדיו באמריקה היו הרבה זוגות מפורסמים של קומיקאים שהתבססו על שבלונה מאד פופולרית. הגבר נתן את הטון, הוביל את המערכונים וכל שורות המחץ היו שלו. האישה שיחקה את תפקיד הבלונדינית, עקרת הבית צרת האופקים או מה שקראו Dumb Dora דורה המטומטמת. אחד הזוגות הכי מפורסמים היה ג'ורג' ברנס וגרייסי אלן, שבמשך ארבע עשורים היו להיט היסטרי, משהו כמו פרייזר, סיינפלד וחברים בתוכנית אחת. אלא, שאצלהם התהפכו היוצרות וגרייסי היתה יותר פופולרית ומצחיקה מברנס, שכתב את החומר. כך שיצא שברנס שירת את גריסיי שקיבלה את כל ה punch lines. לימים ברנס אמר ששחקנית צריכה להיות מאד חכמה כדי לשחק את המטומטמת. אני חושב שזה מה שקרה לא.ב. יהושוע בספרים האחרונים שלו, אבל מבהופך, ובמקום טמטום הייתי קורה לזה אולי יומרנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיש נוסחה שעובדת, ומצליחה לזמן מה, יש סופרים שנוטים לדבוק בה בלי לזכור שכדי ליצור ספר טוב צריך יותר מנוסחה. ואם יורשה לי, זו הסיבה שהתאכזבתי כל כך לאחרונה מ''פונטנלה'' של מאיר שלו, אחרי שנהניתי כל כך מ''רומן רוסי'' ו''עשו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי זמן לחשוב על מפונטנלה ולהבין שיש בו אולי משהו שהוא קצת יותר גדול מסכום חלקיו. נכון שברמה סיפורית 'רומן רוסי' או 'עשו' עולים עליו (גם בגלל שהם באו קודם והיו חדשניים). בתגובה 144688, שכתבתי ממש לפני כמה ימים, ניסיתי להסביר את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכותו של מאיר שלו ניתן לומר כי גם בפונטנלה הוא ניסה לחדש: המבוא בן ה- 70 עמודים; ההערות האישיות שהוא השאיר בספר, כמין סימני דרך לקוראים; כתיבת מספר אופציות תיאוריות מופרדות בסלש. לגנותו יאמר כי לטעמי זה רק מפריע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך יפה במר מאני, הגר שילה המסתובבת בעיר העתיקה, נזנחת שם על ידי גבריאל מאני היהודי וזוכה לטיפול מסור מנהג מונית ערבי?זאת בשעה שיהודים בסיטואציה דומה זוכים ללינץ'? או תיאורו ההומני של אגון ברונר החייל הגרמני ששואב השראה מהמיתוס היווני, ומדבר בין השאר על "היטלר האומלל", מה בכלל לאותו צורר ימח שמו ולמיתוס של איקארוס, ולערכים היווניים ההומאניסטיים, אם אתה כותב מנקודת מבט של חייל גרמני, וחייל גרמני אינו מחסל יהודי שהחליט לבטל את יהדותו, כאילו שהנאצים לא שלחו למשרפות בעוון הסבתא היהודיה... איך אפשר לכתוב על המים הכחולים וצרצור הצרצרים האידילי, ראית אולי את "שואה " של לנדסמן, או את "צא וראה", והאם אתה יודע אדון יהושע שהיטלר שואב את השראתו משירת הניבלונגים ומיצירת וגנר, ולא מתיורי אודיסיאוס בים התיכון, ואם נפנה עוד לאחור, יוסף מאני המתורגמן שהחליט דווקא להעיר את הערבים מתרדמתם, ולהראות להם את מפת ארץ ישראל, ממש הם לא ידעו, בכלל לא צמחה תנועה לאומית ערבית בתחילה המאה העשרים במקביל לתנועה הציונית, יוסף מאני היה צריך לסכן את נפשו כדי לעוררה. הספר מלא אי דיוקים היסטוריים, שהם כל כך מגוחכים עד שאינם ראויים להתיחסות. אוי ואבוי לנו אם ההסטוריה היהודית צריכה להיראות לפי התיאורים ב"מר מאני". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |