בתשובה לרון בן-יעקב, 30/04/03 3:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על ההארה. מעניין לחשוב על אלוהים כמקום נפשי של התייחדות. אני חוזרת רגע לדת היהודית- שהפרשנות שלה לשם "מקום" היא בעצם "כל מקום". כלומר, הפחתה בחשיבות מקום פיזי והדגשת תוכן המקום. מה הוא מכיל (שכינה) ומה נעשה בו (פעילות דתית/פולחנית כלשהי המקדשת את המקום). זאת אומרת שהמקום יכול להיות כל מקום ומה שנותן משמעות למקום מסויים הוא לא המיקום שלו, אלא מה שיש בו. אבל מאידך, הדת היהודית היא כן דת של מקום ספציפי. היא אמנם יכולה להתקיים בכל מקום בעולם, אבל יש משמעות בסיסית למיקום- ארץ ישראל. אם אינני טועה הבטחת הארץ לאברהם לא נבעה מתוך סגולות מיוחדות של המקום או מתוך איזה מאורע הסטורי שקרה בו. אך מרגע שניתנה ההבטחה, מרגע שנכרתה הברית, קודש המקום הזה. ולשאלה: היהדות, כיום (ובאלפי השנים האחרונות), לא יכולה להתנתק ממיקום- ארץ ישראל. אך ערכית ותיאולוגית- היא איננה דת של מיקום. יעיד על כך אותו כינוי לאלוהים - "המקום". המכיל בתוכו הכל, המבטל משמעות של מקום פיזי באשר הוא. אז איך אפשר לקרוא את זה? כנראה עדיין לא הפנמתי את משמעות השם. ואולי בעצם התשובה בגוף השאלה- מרגע שקודש המקום, הוא נעשה בעל משמעות. אבל אם כך, כל מקום ביקום הוא קדוש שהרי בכל מקום נמצאת השכינה, לא? *מבולבלת* |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אדם ברוך כתב פעם במילון היהודי/ישראלי שלו ש"מקום" ביהודית זה גם איבר המין הניקבי - ההוראות אומרות משהו כמו "אסור להסתכל באותו מקום" -כך שזה מתקשר יפה למאמר. עד כמה שאני מבין, בד"כ צריך מקום מסוים לקיום המעשה, ובית-מקדש, לישכה, ירושלים, בתי כנסיות, מניין, ארון כזה או אחר וכיוב' הם הגידור של מקום מיוחד לכך. דרך הפרוצדורה של התפילה, מיקומה והזמנים המדויקים שלה, היא עצמה נתפסת כאחראית להכנת המרחב המקודש, וליצירת "המקום" בזמן לשם העבודה (תהא אותה "העבודה" אשר תהיה) "כשנכנס לביה"כ יטהר עצמו במלים". כך שלמקום יש משמעות. אני לא מומחה אבל האם אפשר לעשות מדיטציה באמצע אי תנועה בכביש הראשי, או שצריך להתבודד? בעצם, גם למדיטציה יש פרוצדורה שמתחמת "מקום" מתוך המרחב/זמן שבו המודט יכול להתכנס ולהתרכז במעשה שלו (אלא אם הוא אקסהביציוניסט, אבל זה אולי תרתי דסתרי). נראה לי שהשכינה כשמה כן היא - שוכנת, וזה אומר יותר "מקום" מאשר "כל מקום". השכינה היא ההתגלמות הנקבית של האלוהות "הנוכחות השוכנת", שוכנת במקום, או באדם, והיא גם להט התשוקה שתומכת (=סובלת?) באלוהות בתוך העולם. היא גם הסימבול לכנסת ישראל, עוד צורה של תיחום מוגדר. "מקום" שמוגבל לאותם אנשים שמכורח שלשלת גנטית או הטבעה של חותם בבשר על ידי ברית מלה (לגברים ונשים). אגב, חוקרים אומרים שהמסורת הזו של השכינה, כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות, באה כתגובה, הפנמה ואימוץ יהודי להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אגב, חוקרים אומרים שהמסורת הזו של השכינה, כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות, באה כתגובה, הפנמה ואימוץ יהודי להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה." – אתה בטוח? להבנתי, 'רוח הקודש' היא המקבילה הנוצרית לשכינה, כך ש'האב' ו'רוח הקודש' מקבילים לקב"ה ולשכינה שמייצגים את הסימבול הזכרי והנקבי של האלוהות. השאלה מה קדם למה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה לרוחות קדושות אבל אנחנו לא מדברים על אותו הדבר. שים לב שכתבתי שהשכינה "כנוכחות החד-משמעית של הפן הנשי באלוהות", ההפיכה של השכינה למשהו נשי בעליל, ארוטי (דרך שיר השירים) היא תגובה יהודית "להתמסרות הנוצרית למריה הקדושה". השכינה הנשית, כהתגלמות התחתונה של האלוהות בעולם מהווה את הקשר בין בני האדם לעולמות העליונים. היא נתפסת ככלתו של הקב"ה והאדם במעשיו מעורר את אותה "נישואי קודש" בין הישויות הזכריות והנקביות של האלוהות. הסימול הנשי ומלא הארוטיקה של השכינה כאם, ככלה, כאחות נמצא במיסטקה הנוצרית והיהודית, ומהמעט שאני יודע, גם בסופיות (ו' שרוקה) המוסלמית שהשפעתה על היהדות ידועה. "כשהכלה והחתן מתאחדים באהבתם, המלך והמלכה שבשמים מופיעים כמעט כשווים בכוחותיהם" זה ציטוט מטקסט נוצרי שמדבר על עליתה של מריה הבתולה לשמים כדי לשבת לימינו של המשיח בתור מלכתו (האם הופכת לאישה, הלו פרויד). בטקסטים יהודיים מרכזיים תמצא תאורים זהים, כמו בתו של אברהם "בכל" שהיא גם "בת" חסודה ובתולה וגם "אם" פוריה. (המקור לקוח ממדרשי אגדה עתיקים שהתגלגלו לספרות המוקדמת של הקבלה). ___________________ הערה אישית - אולי הגיע הזמן שתתחיל להזדהות בשם, זה די מוזר להגיב לשמות כאלה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |