בתשובה לרודי וגנר, 04/05/03 23:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הזכרתי בדבריי את ההחלטה הזאת בדיוק (שאגב, ללא מאמץ ניכר מצד ראשי הישוב באו''ם סביר להניח שלא היתה עוברת). ניתן אולי לומר שמאז שהוקמה מדינת ישראל ומאז שהתקבלה לאו''ם, לא נקף האחרון אצבע על מנת לסייע לה, בכל דרך שהיא. כאשר החלטת החלוקה הופרה, ובגאווה רבה יש לציין, על ידי שבע מדינות הליגה הערבית ומרבית ערביי הארץ, האו''ם לא צייץ. כאשר נאצר גירש את כוח האו''ם, סגר את מיצרי טיראן בניגוד לכל כללי ההתנהגות הבינלאומיים, הניף ידו על ישראל לכלותה והלהיב עשרות מיליוני ברברים תאבי רצח, בהבטחות לחיסולה המהיר של ישראל, לטבח, האונס והביזה, האו''ם לא השמיע הגה. כאשר תקפו מצרים וסוריה את ישראל ביום הכיפורים תשל''ד, האו''ם ישב בחיבוק ידיים. כאשר המרצחים הפלסטינאצים החלו לבצע את זממם בעקבות הסכם אוסלו, לא נשמעה החלטת גינוי כלשהו מצד האו''ם כנגד הראשות הפלסטינית. כאשר קמה ישראל למלא את התפקיד המינימלי ביותר של מדינה, שבלעדיו אין לה זכות קיום, ולהגן על חיי אזרחיה, במשך כל ימי האינתיפאדה ובמיוחד במהלך מבצע 'חומת מגן' ואחריו, עסק האו''ם (האומות המתאלסמות) בגינוי מדינת ישראל, ללא החלטה סמלית אחת לרפואה המגנה את הרשעות הפלסטינית. 'תיווך בינלאומי' או 'מעורבות בינלאומית' אינם שם קוד למלחמה משותפת עם צד אחד בסכסוך אל מול הצד השני. מי שמתנהג כאויב, מגדיר עצמו כאויב, ופועל כפי שפועל אויב, אינו מתווך, ודאי שאינו הוגן, ובטח שאינו 'קהיליה' שצריך 'לייחס לה חשיבות'. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |