בתשובה לערן, 29/04/03 22:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במקרה זה - מצבים היסטוריים של תנופת הסתה אנטישמית גורפת תוך ניצול מוטיבים נוצריים לאטנטים בתרבות המערבית; ותוך ליבוי נירגנות עממית הקשורה אולי באי אהדה קולקטיביסטית לזה המראה יתר-מצויינות או הצלחה כלכלית - כמובן תוך הכללות גורפות בכוון מעוות ומשניא וערור רושם גורף - כל אלה עשויים לעורר תחושה של חשיפות וזמינות מתמדת (דיספוזיציה) להסתה וערור שנאה קשה כלפי יהודים - כל אימת שהדבר רצוי ומשרת את האינטרסים של גורם כלשהו. *דיספוזיציה* מתמדת זאת להשנאה שמדנית (הניבדלת מ*אקטואליה* של פרקטיקה אנטישמית ושמדנית עצימים *בפועל וכל העת*) אינה כאמור נעדרת בסיס בהיסטוריה היהודית המודרנית, העכשוית, וגם זו הוותיקה יותר. אך הספין הגורף סביב סיטואציה דיספוזיציונית זאת (הפוטנציאלית במידה מרובה), ספין כלפי דימוי קשה של אקטואליה מתמדת, עצימה ופעילה באופן טוטלי, אכן עשוי לעיתים לקפד את הספונטניות, היצירה וכד' וליצור תופעות בעייתיות, ברוח הדברים שאומר ערן ובדין. יש לשים לב כי משטרים טוטליטריים, קבוצות איזוטריות עריצות (דיויד כורש למשל), העריצות השבטית של שלטון השמאן וכד', אכן ליבו תכופות תחושה טוטלית זאת - של "כולם נגדנו", או של "אנו שידענו רק את הסבל והדמעות"* - באופן מועצם, תוך יצירת אווירה של חנק והרמטיות. ושנאה. *A nous la Souffrance - הסבל והדמעות (Nihil sed Dolorosa) של האדם המצרי: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... שתי תצורות הבסיס של ההסתה |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |