בתשובה לליאור חיימוביץ, 02/01/01 0:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליאור, אני לא יודע בן כמה אתה. אני יותר צעיר מהכיבוש. כמוני רוב המפגעים והמתפרעים הפלשתינים. אתה ממש מתחנן שנשווה בין הקושי שלך )או שלי( מול האפשרות של פיגועי טרור, והקושי שלהם. הקושי שמגולם בחוסר התקווה, בחוסר השליטה המוחלט על חייך, בידיעה שאין מה לעשות, נגזר עליך לחיות תחת התעללות צבאית שרואה בך נחות, לא יותר מאשר איום פוטנציאלי. נגזר עליך לשמש שק איגרוף למדינה שמסוגלת לשכוח מהו מוסר אנושי. אני לא מאחל לך שתרגיש את ההבדל. אבל ההבדל הוא כהבדל בין גרגר עפר לאוורסט. מפתה להגיד מה עוד נעשה על ידי אומות חסרות מצפון למען טובתם האישית של אזרחיה. אבל במקום כל אלו, אני מבקש ממך, אישית, להיות כנה עם עצמך. במה פחות ערכם של חייה של האישה שמתה מהתקף לב מחיי החייל שלקח אותם? למיטב ידיעתי, סובלנות אינה נמדדת אלא כשהשונה אינו לטעמך עד כדי שלא היית רוצה בקיומו לעולם. מוסר אינו נמדד אלא כשהוא מכריח אותך לפעול בניגוד ל"טובתך האישית". חילול כל ערך שאנו טוענים להקנות לחיי אדם אצל האחר עבור טובתנו האישית אינו אלא איבוד כל ערך מוסרי. זהו אחד המחירים של הכיבוש עבור ישראל, מחיקת המוסר מהחברה הישראלית. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |