בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/04/03 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רואה שלא הייתה התייחסות לשאלתי. אני רוצה להבהיר שלא הייתה שום ציניות בשאלתי, ולדעתי היא חשובה מאד לעניין זה. אמנם לא קראתי שום מאמר של בלבן וכל מה שאני יודע על תורותיו הוא מתוך מה שהובא לנו באייל. בכל זאת גיבשתי דעה מאד שלילית על התורה הזאת. ייתכן (בעצם, לא ייתכן אחרת) שנוכל למצוא פה ושם דוגמאות פרטיות שמתאימות לתיאוריה הזאת, אך כשהיא באה כהכללה ולא כאוסף של דוגמאות פרטיות היא הופכת להיות בלתי נכונה בעליל. כדי להבין את דעתי אעתיק את "שלושת העיקרים" במאמר בצורה קצת אחרת: 1. מהצהרות של אדם לא ניתן ללמוד ישירות על דעותיו. 2. אצל בני אדם דעותיו אינן מכתיבות את מעשיו, ולהפך. 3. כל ניתוח מדעי של מעשי אדם חייב להניח שהוא אינו טועה. האם זו תורה נכונה שאפשר להוכיח אותה ? אני חושב שמעטים יענו בחיוב על שאלה זו. זה נכון שלפעמים בני אדם ישקרו. שימוש בשקר הוא תכונה אנושית, ולפעמים היא משרתת צרכים מסויימים. וכמו שדוגמאות פרטיות תוכל למצוא אצל בני אדם באופן כללי, כך תוכל למצוא דוגמאות כאלה אצל פוליטיקאים. בעצם, פוליטיקאים הם בני אדם. הם לא נולדו פוליטיקאים אלא הפכו לכאלה בשלב מסוים בחייהם. האם ברגע שהפכו לפוליטיקאים, חל שינוי חד באופן התנהגותם ? האם מי שאתמול היה אדם רגיל, הפך, נניח, עם היבחרו לכנסת, בהגדרה לשקרן פתולוגי ? אם כן, מעניין מאד לאתר בדיוק את הרגע שבו קורה השינוי הזה. הבאתי דוגמאות (והרי די בדוגמה אחת כדי להפריך משפט שמתיימר להיות כללי) של פוליטיקאים שקשה לי לראות איך תורת בלבן מתלבשת עליהם, ואוסיף לסיום עוד שאלה לשאלותי מתגובתי הקודמת: האם כששולמית אלוני אומרת שהיא חושבת שהנשים מופלות לרעה, ושיש לשפר את מצבן היא מתכוונת למשהו אחר, אולי הפוך ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיותר לציין שאני לא סמכות בעניין, נכון? מצויין. אז לא אציין. אבל בכל זאת, ברשותך, אנסה להשיב - ובאותה הזדמנות גם להוסיף כמה תהיות משלי. איני בטוח שניסוחך ל"עיקרי המאמר" מדוייק. בעיקר (2). נדמה לי שלמעשה ההפך הוא הנכון: מעשיו של אדם מוכתבים אך ורק על ידי דעותיו. אבל בצירוף (1) המסקנה היא שלא ניתן ללמוד על דעותיו של אדם מהצהרותיו, אך כן ניתן ללמוד על דעותיו של אדם ממעשיו. פוליטיקאי הוא *כל* מי ש*פועל* למען מטרה מסויימת. ולכן כל בני האדם הם פוליטיקאים, ובשום שלב לא מתרחש מהפך. ספציפית, מעניינים במיוחד הם האנשים בתפקידי מפתח שפועלים למען מטרות ציבוריות שמשפיעות על כולנו ולכן, בפועל, עיקר העיסוק יהיה בהם. זה התוכן הממשי היחידי שאני מוצא בתאוריה: הקריאה "יש לשפוט פוליטקיאים(=אנשים) לפי מעשיהם, לא על פי הצרותיהם". אז מה משמעות ההצהרה "פוליטיקאים לא טועים"? עם הניסוח, כמוך, אינני מסכים, וגם איני מבין את הצורך בו. אסביר: (א) נניח שאפשר להצביע על סיבתיות, כלומר שפעולה מסויימת של פוליטקאי הובילה לתוצאה מסויימת. (ב) נניח שעבור כל מטרה שניתן לייחס לפוליטקאי, ניתן להראות כיצד התוצאה כזו מועילה או מזיקה. כעת, אם עולה הצורך להכריע בין שתי הערכות שונות לגבי מטרותיו, פשוט נעריך את הפרש התועלת-נזק שמשרה קבוצת כל הפעולות שלו ביחס לכל אחת מהמטרות. אפשר אולי להגדיר מעין "תער בלבן" (אנלוגי לאוקהם, כמובן) על פיו מבין שתי מטרות שונות שניתן לייחס לאדם - זו שדורשת הנחת פחות טעויות מצידו, תופסת. זה מאפשר להפטר מההנחה התמוהה והלא-אינטואטיבית הזו, בלי לפגוע ב"מדעיות" (אובייקטיביות?) התאוריה. על פניו זו דרך מוצלחת להערכת אנשים באופן כללי: ניתן להעריך כך, מלבד את מטרותיהם ("הערכה איכותית") גם את מידת העקביות שהם מפגינים בחתירה אליהן ("הערכה כמותית") וכך לקבל מושג טוב יותר לגבי מה כדאי לצפות מהם. כל זה בתאוריה. בפועל אני מתקשה מאד להאמין שהנחות (א) ו-(ב) שציינתי לעיל מתקיימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי עניין ה"פוליטיקאים לא טועים", באמת יש כאן משהו פרובוקטיבי בניסוח ויש לי הרגשה שכותבו לא מאמין בניסוח פשוטו כמשמעו. עדיף היה לומר-שהמושג טעות מתייתר כשבאים לבחון את מעשיו\דיבוריו של הפוליטיקאי ואת השלכותיהם ע"פ הגישה הנ"ל. האם אני בכיוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמהרת שכמותי-הכותב כבר התייחס לעניין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזו שהיא מציאות רווחת כי למילה כתובה יש תוקף עובדתי. אנשים חשים כי אם יש משהו כתוב אזי לבטח הוא נכון, לעומת זאת פוליטיקאי לא תמיד יוצא בהצהרות כתובות במלל, אסתכן ואביע את דעתי - אין זה פחד הקהל המרתיע את הפוליטיקאי כמו פחדו להתחייב לדבריו. בשל כך פוליטיקאים רבים נוהגים להתחמק באמתלאות שונות ומשונות מהתחייבויות נחרצות.היה כבר מי שאמר "נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי להבטיח"... לאור אימרי שפר שכאלו אני תוהה, יש בטחון בפוליטיקאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי להזכיר את אותו ביטוי שהכנסתי לדיונים בעבר על התורה הזו, בדיוק על הנקודה הזו של האדם שפתאום הופך לפוליטיקאי, מפסיק לטעות ומתחיל לשקר בקצב של מכונת יריה: הומו פוליטיקוס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |