 |
לפני כמאה שנה, יצא אחד העם נגד הספר של תומאס קרלייל "על הגיבור בהיסטוריה" שהיה כנראה (לפי מאמרה המאלף של עדה רפופורט-אלברט) החיבור הראשון שהציג את תפקידו של הגיבור ההיסטורי. במאמרו "משה", ביטל אחד העם את בזבוז הזמן והמאמץ של "מלומדים שמתאבקים בעפר ספרים וכתבים עתיקים בשביל להעלות מקברם 'גבורי הסטוריה' [ולשם כך] מאבדים מאור עיניהם".
אותם "גיבורי הסטוריים" שכביכול השפיעו (וישפיעו) על חיינו אינם אלא "ציור דמיוני שיצר לו העם לפי צרכיו ונטיות רוחו". היצירה הדמיונית הזו, פרי רוח התקופה וצרכיה היא למעשה "הגיבור האמיתי שהשפעתו מתמדת והולכת".
המקור האמיתי, האיש או האישה עצמם, שעליו אולי יש לנו ממצאים ביוגרפיים ו"ארכאולוגיים" (ז"א שיש עליהם עדויות מחוץ למה שכתבו המאמינים האינטרסנטים), את אותו "אוריגינל המוחשי שהיה זמן קצר במציאות" בכלל אנחנו לא מכירים ולפעמים לא יודעים עליו שום דבר אמיתי.
אפילו אם יש לנו איזה ממצאים ועדויות על חיי אותו האיש - משה, ישו, נחמן מברסלב - "עלולים המלומדים להפליג בערכם של חידושיהם" ולבנות דמות על פי צרכם וצרכי תלמידיהם, כשלדמות הזו אין לה כעט ולא כלום עם הדמות האמיתית. הדמות ההזויה עשתה מעשי ניסים, השיבה לחיים תינוקות מתים, בהיאה מראפא למצורעים, גילתה מיקומו של אוצר לאיזה חלכא וכיוב'.
אבל, אותם אנשים שמיצרים דמויות דמיוניות של גיבורי תרבות והיסטוריה "אינם רוצים לראות דבר פשוט זה, שלא כל אמת ארכאולוגית היא אמת היסטורית". אם אין להם פרטים כאלה, אז ה"אמת" הממוצאת איננה האמת המוחשית שאכן היתה, ואפילו אם יש לנו כל מני פרטים מוחשיים "ארכאולוגיים", הרי הפרשנות שלנו עדיין מוטית על פי צרכינו, וכך נבנות דמויות שאין להם שום קשר עם ההסטוריה האמיתית.
"ההסטוריה האמיתית אין לה עסק עם פלוני בן פלוני האיש המת", עם דמות הגיבור כפי שנוצרה בהגיוגרפיה, אלא עם "הגיבור החי שנחרת בלבבות והיה לכח פועל בחיים". להדמיה (אולי הסימולקרה מדיון 886) יש כוח חיות משלה, ללא קשר לעובדה שהיא יצור מלאכותי, פרי אינטרסים זמניים של תלמידים שהתאמצו לפאר את רבם, וגם כדי אולי להביא מזור למצוקתם שלהם.
-----------
את המאמר של אחד העם אפשר לקרוא באתר הקודש "פרויקט בן-יהודה".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש