|
||||
|
||||
מקדם המתאם תלוי במספר הנבדקים. מקדם 0.1 הוא מובהק אם במדגם יש 380 נבדקים או יותר (מה שמסביר מדוע הוא נדיר במדעי החברה). מקדם 0.2 הוא מובהק אם יש כ-95 נבדקים; כדי לזהות מקדם 0.01 כמובהק, צריך 38000 נבדקים. |
|
||||
|
||||
למה 380 נבדקים או יותר זה מספר שמסביר את הנדירות של מקדם 0.1? כמה מאות נבדקים (לפחות), על מנת לבסס איזו טענה מדעית לגבי הטבע האנושי, לא נראה לי כדרישה מוגזמת כל כך. זה יותר עבודה והמשמעות שיהיו פחות מחקרים ומאמרים, אבל ממילא יש יותר מדי מאלה במדה"ח. |
|
||||
|
||||
השיקול הוא, פחות או יותר, כזה: מכיוון שמקדם של 0.1 הוא חסר משמעות (אופרטיבית) אפילו אם הוא אכן קיים, אין טעם לחפש אותו. כדי להוכיח מתאם של 0.3 מספיק מדגם קטן בהרבה, ומכיוון שהמאמץ במחקר תלוי באופן ליניארי במספר הנבדקים, לא נאסוף יותר נתונים מן המינימום ההכרחי. לאחר שהוחלט להסתפק במחקרים של כמה עשרות נבדקים, ממילא אי-אפשר להוכיח מתאמים נמוכים (אפילו במקום שהם קיימים). |
|
||||
|
||||
תודה עוזי, ואם אוכל לחזור על דבריך ולהדגיש את הנקודה. הרעיון הוא שעם מספר גבוה מאוד של נבדקים, גם הבדל פצפון או טרנד פצפון ייצא מובהק. ז"א, קורה לעיתים שהחוקר מוצא עצמו עם תוצאה מובהקת, אך כשמביטים בפרטים, רואים שהמובהקות מתייחסת להבדל של מעלה אחת/סנטימטר אחד וכיו"ב, מובחנות חסרת משמעות בעולם האמיתי. לכן מתאם מובהק של 0.1 הוא תמיד חשוד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |