 |
אם כברהזכרת תרבות מטריאכלית אז שתי השמות שמיד קופצים זה האמזונות ולסבוס. לא ברור אם הסיפור על האמזונות מבוסס על איזה שבט אמיתי של לוחמות, למרות שנמצאו שרידים של נשים לבושות שריון בגרמניה ורוסיה. בכ"א, האמזונות מתקשרות למוטיב מיני מאד מעניין שהוא הטלת מום עצמית. כמו לוחמיו של בר כוכבא שחתכו לעצמם בוהן, האמזונות כרתו לעצמן שד* אולי כדי שיוכלו לירות בקשת בלי הפרעות מתנדנדות. הכריתה הזו גרמה ליוונים לתפוס את האמזונות כאנדרוגינוס אבל גם פגעה בחוש האסתטי של היוונים.
בקשר לשאלה שלך על היחס של חברות נשים לזכר, הספרות היוונים העתיקה מכנה אותן בכל מיני כינויי גנאי כמו שונאות-גברים, מכניעות-גברים, לועטות-בשר-חי. גם עבור היוונים (כמו האינדיאנים), הכנעה של אמזונה משולה לכוח המוחלט של הבעל על האישה. פא[ג]ליה כותבת שאובידיוס הוא זה שהפך את האמזונה לקריקטורה מינית שסרובה הפנטי למין מוכנע על ידי חרבו של הגבר.
התאור הדמיוני שלך על הפין הגברי שמעניש את האישה על ידי התזת רעל הזכיר לי מה שפעם קראתי מהברית החדשה, ספר ההתגלות. יש שם סיפור סתום אבל בעל קונוטציות ארוטיות ברורות על עימות בין אישה-אלה ודרקון. הדרקון רודף אחריה למדבר שם הוא נהפך לנחש ששפך עליה מים מפיו כמו נהר. האדמה באה לעזרת האישה ובלעה את הנחש. הנחש הזה הוא השטן או השד הרע.
_______________
*קשר מעניין בין יוון דרך האמזונה ליהדות מראה האטימולוגיה של המלה. אמזונה באה כאמור מהמלה אמזוס "ללא שדיים". אולם ביוונית המלה אמזה פרושה "לחם ללא שעורה" ובספרות היוונית מוצאים אותה לתאור כל מיני עוגות ופריכיות. המלה אמזה קשורה ישירות למלה "מצה" שהיא "עוגת מצות" או "רקיק מצה" מספר שמות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש