בתשובה לבועז, 11/04/03 12:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שהכלבה שלך משתעממת זהו פרוש שלך לצורת ההתנהגות שלה. כתבתי קופים כי המוח שלהם הוא הכי קרוב במבנהו למוח האדם. למעשה, המבנה של מוח הקופים העיליים הוא כמו מבנה מוח האדם כשההבדל בניהם הוא בגודל האברונים השונים של המוח. לכן בדוגמא של ה"בהייה" קופים כוללים כלבים וחתולים. למוח האדם יש יכולת מוגברת, כנראה בגלל המבנה המפותח והמוגדל, לפתח רמות שונות של עירנות awareness לארועים חיצוניים ולארועים פנימיים בגוף. העירנות הזו משולבת עם יכולת חיבור binding בין אפיזודות קצרות מאד בזמן לכדי נרטיב מתמשך. גם לחיות יש יכולת עירנות וחיבור קצרות אבל כדי ליצור סיפר מתמשך יש צורך במנגנון איכסון - זכרון - ואיחזור משוכלל. כמו כן, יכולת החיבור צריכה להיות בעלת כשרים סלקטיביים - יכולת לסנן ולבחור מה רלוונטי. ממבנה מוח האדם אפשר לראות שאזורים שונים שלו הם מאד גדולים יחסית לקופים, פי חמש עד שבע בנפח יחסי. זה יכול לתת אינדיקציה ליכולת שלנו לחשוב במונחים של זמן ארוכים יותר מכמה שניות או דקות, ליצור סיפר (נרטיב) אישי ובין אישי - זאת התרבות - שמתמשך לאורך שנים. נכון, גם לקופים, כלבים ואפילו עלים של צמחים מסוימים, יש כושר לאגור זכרון, אבל אפשר אולי להצביע על כושר "זכרון" הולך ומשתכלל (זכרון - מלה כללית ליכולת המורכבת של עירנות-בחירה-חיבור). מכאן ישנם חוקרים המסיקים (על פי מחקרים פלאנטולוגים על נפח גולגולות של הומינודים, מחקר משווה בין אדם לקופי-אדם ומחקרים פסיכולוגים וניורופסיכולוגים), שזן ה"הומו" עבר מתקופות "אפיזודיות" שבהן הוא תפס ארועים קצרים בחייו ופחות או יותר כל ארוע נתפס כארוע חדש, לתקופות "מיתיות" בהן האפיזודות האישיות נקשרו לכדי נרטיב שכולל חוויות של כל מני אנשים, לתקופות אבולוציונית אחרות. כל התגובה הזו לא מבוססת על הספר של פא[ג]ליה, אבל יכולה לספק זוית נוספת לתזה שהיא מעלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נפח יחסי של אזורים במוח אינו אומר לי הרבה1. האם יש ניסויים שמראים את הפערים הנ"ל בין חיות ובני-אדם? למשל, האם ידוע שלא קיים זיכרון שמתמשך על פני יותר מדור אחד אצל חיות? ----- 1 למשל, ככל שהמחשבים מתקדמים, המאוורר וספק הכוח תופסים נפח יחסי יותר גדול. זה לא אומר שהם החלקים הכי מפותחים במחשב המודרני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"י, כדי לקיים זכרון שמתמשך על פני דורות, יש צורך בכשרים מאד מפותחים. ראשית, נתעלם מהיכולת לעשות Download (רצית אנלוגיות מתחום המחשבים) של זכרונות למדיה חיצונית כמו ספרים או ציורים. מה שדרוש זה קודם כל יכולת תקשורתית בין חיות שונות באותו עדר. דרוש גם יכולת "חינוכית" או "להיות מורה" ויכולת "לימודית" או "להיות תלמיד". יכולות אלו דורשות כשרים רגשיים כמו למשל "אמפתיה", כשרים קוגנטיביים כמו לשמל "שילוב קשב". בנושא הזה נגעתי בדיון 1249 (תבדוק גם בתגובות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לדבר על תרבות אצל קופים, אבל אפשר לדבר על טכנולוגיה: בקבוצות מסוימות פיתחו השימפנזים "טכנולוגיות" חדשות, למשל הרעיון של פתיחת אגוזים על ידי הטחת אבנים כבדות בהם. בניגוד לבונה, שעושה זאת באופן אינסטינקטיבי, הקוף צריך ללמוד את הרעיון - ואכן, יש שבטים מסוימים ששם לומדים הצעירים כיצד לבצע זאת, ושבטים אחרים, לא רחוקים במיוחד מהראשונים, שם אגוזים בכלל לא נחשבים למשהו אכיל. החוקרים שצפו בשבטים הללו מספרים שאפשר לראות תהליך של צפייה ולמידה מצד שימפנזים צעירים, ואפילו ניסיון מודע כלשהו של הבוגרים ללמד את הצעירים (אם כי זה כבר שיפוט בעייתי יותר, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, פאליה היתה אומרת שהשבטים שפותחים אגוזים ע''י אבנים התרחקו מהטבע, כאשר טכנולוגית ה''חדירה לתוך האגוז'' היא נסיון (כושל כמובן) ''לאלף את הפות הטורף'' ו''לברוח ולהשתחרר מהטבע הנקבי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתולים צעירים לומדים ע"י צפיה בחתולים בוגרים. למשל: שימוש בדלת חתולים או אכילת שמנת מגביע ע"י הכנסת רגל, ניגוב וליקוק הרגל. (לצ'ה עוד לא למדה לאכול עם הידיים, היא מכניסה את כל הראש לגביע, מלקקת, מרימה את הראש והגביע נשאר לה על הפרצוף. היא לא מנסה להוריד אותו עם הידיים אלא הולכת אחורה עד שהיא נתקלת בקיר או ברהיט ובד"כ המכה מפילה את הגביע מהפנים שלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על הלימוד דיברתי - בעלי חיים רבים לומדים דרך צפייה (שהרי אי אפשר לצפות מהגנים ללמד חתול איך לאכול מגביע פלסטיק). דיברתי על שימוש בכלים, שנלמד. שימוש בכלים מצריך יותר תכנון והבנה של סדר הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה נקודות: א. דה-וול מספר בספרו The Forgotten Ape על הבונובואים כיצד היה יושב ומתעד הבעות פנים של בונובואים, והוא גילה שכשהצעירים היו משחקים לבדם, רשימת ההבעות שלו הייתה מתארכת באופן משמעותי. בשלב מסוים הוא הבין שהם פשוט משחקים עם הפנים שלהם, יוצרים הבעות משונות כמעין "בידור" בזמן שהם לבדם. להבעות לא הייתה שום פונקציה חברתית, שום פעולה ברורה לא באה בעקבותיהם. סתם, פרצופים. ב. כאשר שני שימפנזים רבים ביניהם, יכולות לעבור שעות רבות עד שיגיע ה"פיוס" - וכדי להבהיר שלא מדובר באפיזודות מופרדות זו מזו - תמיד יבוא פיוס לפני שהצמד יחזור לחיים נורמליים. ג. שימפנזים יוצרים בריתות "פוליטיות" ביניהם שנמשכות חודשים ואף שנים, ומתבססות על אמון הדדי ואינטרס משותף. אם חייהם היו אפיזודיים כפי שאתה מתאר, הבריתות הללו בהכרח היו אד-הוק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |