בתשובה לטלה בר, 09/04/03 20:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טלה, בדיוק על הנקודה הזו כתבה פא[ג]יה את הספר. זה לא ספרות יפה אלא ניתות ספרותי/תרבותי על בסיס הנחות מסוימות, קרי הפרסונות המיניות. לכן זה לא שהיא רואה את הטבע כמכוער אלא מנסה לבנות מודל של אדם קמאי שההתפתחות השכלית שלו הביאה אותו לנקודה בה הוא יכול להתמודד על הסביבה עם הטבע. מהבסיס הזה היא מנסה לראות איך עוצבה ההתמודדות הזו והאם יש השפעה לגרעיני התרבות שהיתהוו אי אז לאורך ההיסטוריה המערבית. כל יצור נחן באינסטינקטים לשמירה עצמית, תולעת תנסה לזחול בחזרה מתחת לאבן אבל אני לא חושב שהיא בונה לעצמה "תמונת עולם" כמו האדם. אז הנטיה הראשונית לברוח מסכנה, מטבע מאיים, לא כוללת אוטומטית גם התפעלות מנוף יפה. זה שהטבע "יפהפה, רך ומרגש" כדבריך זאת כבר התפתחות יותר מאוחרת, תרבותית. פא[ג]ליה מנסה לבדוק בדיוק את הנקודה הזו - איך התפתחו בנו רגשות עיליים (את הרעיון הזה למדתי מאחרים) של יופי, רגשות שאינם נמצאים בטבע, לו אנחנו שייכים, הרי הטבע איננו "יפה" או "מכוער" אלא *אנחנו* חושבים עליו ככזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שמישהו מאתנו מסוגל להיכנס לרגשותיו של "האדם הקמאי" - כל הוויכוח הזה, כולל המאמר על ספרה של (איך היא נקראת? פאגליה?) רחוק במידה מכסימלית מכל דבר קמאי שהיה קיים אי פעם בעולם. הניסיון הזה חסר תוחלת, כמו הניסיון להחליט מהו יפה או מכוער, רך או גס, אכזרי או רחום. (על הריגה מתוך רחמים כבר שמעתם?). הכול בעיני הצופה ואין עליו מקום לוויכוח כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך את יודעת שזה רחוק במידה מכסימלית? הרי הספר של פא[ג]ליה איננו אלא ניתוח ספרותי/תרבותי בדיוק כמו המאמרים שאת מפרסמת. ההבדל הוא כמובן בנקודת המוצא המינית של פא[ג]ליה. הטבע איננו יפה ואיננו מכוער, לטבע אין תכונות שלא אנחנו רואים בו תכונות שונות. תכונת היופי שאנחנו מוצאים בו, אליבא דפא[ג]ליה (וגם אחרים, ראי למשל את הדיון על ויקו דיון 979) הוא דבר שהתפתח בנו לאורך הדורות. פא[ג]ליה מנסה להראות, דרך ניתוח היצירות והמיתוסים, מהו שורש ה"מבט הנהנה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |