בתשובה לשי כהן, 03/01/01 23:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהנחה, שי, כי אתה מעוניין לנהל שיח מורכב יותר מאשר הטחת סיסמאות ועלבונות בצד השני, אשמח להבין את הצד שבו אתה עומד. אני חייב לנסות להבהיר שנית מדוע "אנחנו בוכים בשביל הערבים". ולמה שלא נבכה בעצם בשביל המתנחלים, בשר מבשרנו, יהודים טובים וחלק מעמנו? ומי אמר שלא בוכים. בוכים ועוד איך. לבי הפך לשטיח כשראיתי את תהילה בת ה-9 אומרת לאימה כי היא רוצה לצאת מההתנחלויות ולהפסיק לפחד ואימה, מתנחלת טובת לב עונה לה כי זה לטובת עם ישראל. אני כואב בשביל המתנחלים, אך בשום פנים ואופן זועק את זעקתם. אולי מסכים עמה, אך לא עם העקרונות והגורמים שהביאו למצב זה להפוך לשגרה. אני כואב בשביל הערבים כיוון שהטחת ראשים בקיר אינה חלק ממנת המוסר המיננימלית היומית שלי וכיוון שאני מאמין גדול בכוחן של השפלות אלו לגרום למירמור, מהומות, ושפיכות דמים מיותרות- כמו היום. כאב אינו מבטל כאב. מוחמד א' אינו צריך להפוך למשותק כיוון שמוחמד ב' הוא מחבל וכיוון שחיילי מג"ב המשובחים שלנו הנם יצורים ניאנדרטליים חסרי מוסר ותושייה. כתבה זו לא טענה כי היא כל אמת המציאות אלא באה להראות חלק ממנה. חסרי הגפיים, המשותקים ואלו שנאלצים לעבור הטרדות רבות מדי יום לא ייעלמו גם אם תאמר שזו אינה המציאות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |