בתשובה לאדם קלין, 03/01/01 23:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תן לי להסביר לך משהו קטן: להזכירך, שכנינו הפלשתינאים אינם חיים בדמוקרטיה. שיטת המשטר שהם חיים בה לא ממש מאפשרת לאזרח הקטן והפשוט להביע את דעתו והיה והיא מנוגדת לדעת השלטון. מכאן נובע שגם אם לא כל הפלשתינאים (בלי יוצא מהכלל) הם שונאינו ואויבינו, מספיק שרק השלטון יהיה כזה, על מנת שהישות הפלשתינאית כולה תנהג בצורה אנטי-ישראלית. שלא תבין לא נכון - אני לא שולל את העובדה שבין הערבים ישנם אלו שחושקים בשלום. להיפך, אני מאמין שמספרם היחסי משתווה ואף עולה על זה של מחנה השלום בארצנו. אלו קבוצות קטנות המייצגות מיעוט שבוחלות בשלום עם מדינת העם היהודי, ולצערי (וגם לצערך, מר קלין) אלו הן הקבוצות הנמצאות בשלטון כרגע. לא יעזור אם כל הפלאחים הפלשתינאים ישלבו ידיים וישירו את "שיר לשלום" במקצב ים תיכוני, כל עוד ערפאת וחבר רעיו לא מעוניינים בכך, זה לא יהיה. וידידי, הם לא מעוניינים בכך. מכל הסיבות שבעולם. אישית, אם הייתי ערפאת (טפו), הייתי חושב בדיוק אותו הדבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הבאנו לפה את ערפאת, אנחנו עשינו ועושים הכל כדי לאפשר לו לבסס כאן שלטון רודני עוין ומושחת, ואנחנו האחרונים שיכולים למשוך בכתפיים ולומר "אין שם דמוקרטיה, אתה לא רואה?". רודנות כזה מתקיימת מסכסוך מתמיד איתנו, והאחריות המלאה על המשך הסכסוך נופלת עלינו מתוקף העובדה שהעדפנו אותו על פני הועדות העממיות שציין ניתאי. כשאני אומר אנחנו, אני מתכוון למדיניות כפי שהתבטאה בפועל, והיא מתאימה לגישתו של שמעון פרס אך לא לזו של רבין ז"ל. אתה אומר שהמעשים האכזריים המתוארים הם תוצאה בלתי נמנעת של הכיבוש. אפשר להתווכח עד כמה האכזריות *נחוצה*, אך כעקרון אני מסכים איתך, וליבוביץ' ז"ל עמנו. אלא שמכאן אתה גוזר שהמעשים לגיטימיים, ואילו אני ושותפים אחרים לדיון (וליבוביץ גם (;)גוזרים מכך את חוסר הלגיטימיות של הכיבוש. כל כיבוש משמעו עינויים בשב"כ ובירוקרטיה נוקשה שאינה מניחה לאשה גוססת להגיע לבי"ח בזמן. באשר לניתאי, באמת הייתי רוצה לשמור על הדיון ברמתו העקרונית על הכיבוש ככלל, ולא על הסיטואציה המתוארת בפרט, ולכן הצעתי שתציין את מקורותיך למען הסר ספק בכיוון הזה. אם"ם אתה מעוניין לטעון שקיים נוהל המיפוי המתואר, ושהקצין אמנם עשה מה שעשה משיקולי שבת צרים, תצטרך, מה לעשות, לבסס את טענתך. לא מעניינת אותי תגובת דו"צ כיוון שאיננה אמינה, אך דו"ח של 'בצלם' המתאר את נוהל המיפוי יכול לעזור. שוב - רק אם הפרטים שציינת בכתבה אמנם חשובים לך, ולא תוכל לצמצם הדיון לאכזריות הכיבוש, מבלי להתחייב על כך שאמנם נעשה מיפוי כמתואר בכתבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ליאור, על אף חיפושים נרחבים, לא הצלחתי לאתר התייחסות של "בצלם" לפעילות המתוארת בכתבה. לדבר זה יכולות להיות מספר סיבות שצוינו כבר בתגובה קודמת שלי לטל כהן. הדבר אומר שהקוראים חופשיים להאמין לי או לראות בי כשקרן, לבחירתם. אמונתי היא כי כל מי שמכיר את הכיבוש, גם אם בתקופה שלאחר אוסלו, בצורה שהיא פחות מלגמרי שטחית ידע כי הדברים נכונים. היו דברים גרועים בהרבה. האמת היא שהופתעתי מעצמת התגובות לגבי הסיפור, שכן הייתי משוכנע שהוא לא ממש יחדש לאף אחד, וכל שרציתי לגביו היה להאיר את הדברים מזווית מעט שונה. על כל פנים, מטרתי העיקרית היתה דווקא (כפי שמצויין בהקדמה למאמר) לעורר דיון בנוגע לפעילות ישראל בשטחים, ולאו דווקא לחשוף פרשיה חדשה כלשהי. אני גם קצת מאוכזב שמוקד השיחה המרכזי עבר לשאלה האם אני שקרן או דובר אמת. הרי מדוע זה בכלל רלוונטי? כאמור, ישראל עשתה דברים גרועים בהרבה בשטחים, ואלו, להבדיל מהמתואר בכתבה, ידועים לכל (ע"ע העוצר בחברון, שנמשך זה שלושה חודשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפיסה מעניינת. אני הייתי מצפה מאדם דמוקרט שיביע חמלה ורחמים לעם הנתון למשטר דקטטורי, במקום לקרוא לאטום את כפריהם ולמפות אותם במחשב נתונים. לפי תפיסתך העם כולו אחראי לדעות המנהיג. ובכן, הבה נתאר את המצב הבא: מדינת ישראל מונהגת ע"י מנהיג אשר אינו אוהב את הפלסטינים יותר מאשר הפלסטינים אוהבים את ישראל (ולא חסרים כאלו, גם בשמאל). אבל מה, מדובר בממשלת מעבר, שאינה כפופה לכנסת ולדעת הרוב. מכאן, שבמצב כזה כל אזרחי ישראל מכונסים יחדיו לכותרת "אויב"? ההבחנה השטחית בין "אנחנו" ל"הם" על כל הסטריאוטיפים שנלווים לה, ראויה לעבור מן העולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |