|
גם אני הייתי רוצה לחשוב שכל המעשים נעשים רק מתוך הכרח, ללא שום כוונה רעה ובצורה האופטימלית ביותר. הבעיה היא שהרצון הקולקטיבי שלנו להאמין בצדקת דרכנו אינו הופך אותה לצודקת, בדיוק כמו שהרצון העז שלי להאמין שהפוליטיקאים ואנשי הציבור שלנו פועלים רק מתוך מטרה לשרת את המדינה באופן הטוב ביותר אינו הופך אותם לכאלה.
אני לא מסוגל להתחבר לאמירות כמו שלך ושל כמה אחרים פה בדבר נחיצותן של פעילויות מעין זו שתוארה במאמר. אם יוכיחו לי באותות ובמופתים שאין לנו כל זכות קיום אלא אם נמשיך לדכא בפועל את הפלסטינאים ולרמוס את זכויותיהם (ואני לא מאמין שאתה מכחיש שכך אנו עושים כיום, במנותק מהסיבות שלנו), לא תישאר לי ברירה ואני אעזוב את המדינה הזאת לאלתר. בניגוד אליך, כנראה, אני לא אצליח לישון טוב בלילה בידיעה שזה העתיד שמצפה בהכרח לילדי שטרם נולדו.
בינתיים, כמו שאתה רוצה לחשוב את המחשבות שלך, אני אמשיך לחשוב שהתיאורים האיומים הללו הם חריגים ושמבצעיהם ראויים לעונש (ולו על כך שלא סירבו פקודה). ככל שתתאמצו, אתה וחבריך, להצדיק את הזוועות הללו במקום להתנער מהן, כך אתם מחזקים את הרושם שאנו חיים במדינה מתועבת וחסרת ערכים בסיסיים ששומר נפשו ירחק ממנה.
|
|