תגובה 139108
1) את מה שיש לי לומר בנושא תרגום ומקור, כבר אמרתי בתגובה המושקעת הראשונה שלי באייל: תגובה 42700
וזקני האייל יכולים להתרברב זה באזני זה: "כבר אז לא הסכמתי עם אפופידס על כלום".

2) מפרי הדואל שלי מאתמול, בנושא השפה האנגלית:
English:
A Jewish guy in a London hotel calls the operator and asks,
in broken English with a heavy Lithuanian-Yiddish accent,
for number 266419 .
Shortly, someone knocks, and when he opens
the door he sees 2 beautiful and sexy girls who asked him:
- Have you ordered 2 shikses for one night?

3) נכון להיום, לא שמתי לב שיש לי העדפה לכיוון זה או אחר, אלא רק שכשאני קורא ספרות עברית - למשל, האחרון שאני זוכר: חמסין וציפורים משוגעות, מאת גבריאלה אביגור רותם, איני מבין איך אוכל עוד לקרוא ספרות זרה, שנראית לי לפתע כה זרה ולא רלבנטית לי ואף מעוטת רבדים, עבורי ואולי בכלל.

אך איני עבד לרגשותי, אז לאחר זמן אני קורא משהו מתורגם, או באנגלית - למשל, כרגע סיימתי את "לב כלב" של בולגקוב, ואז אני מרגיש שלא אוכל עוד להסתגר ולהצטמצם למקומי והחולף - ולקרוא ספרות עברית.
ככה זה אצלי, ואני לא טוען כאן כלום.
בכל אופן, בשנים האחרונות, יש אצלי מגמה ברורה לכיוון המקור, כנראה גם עקב תחושת השייכות שחוזקה אצלי בשנתיים האחרונות, בעזרתן האדיבה של "אומות העולם" וגם בגלל שכשאני מגיע סוף סוף לקרוא, אני כה עייף בד"כ שאין לי את מעט הכוחות הנוספים הנדרשים לפיענוח משפטים באנגלית. מה לעשות, שפה שאינה שפת אם מאוחסנת במוח אחורנית יותר ולא תמיד יש לי כח למסע קדימה.
ולחשוב שרק לפני כמה שנים הייתי תולעת של ספרים באנגלית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים