|
||||
|
||||
בנפרד מהויכוח שמתנהל למעלה, האם כל כך רבים מאלו שבאו לכאן באמת העדיפו זאת, אני חושב על שניים ששייכים למגזר הזה: סבא וסבתא שלי. הם היו פעילים ציוניים בפולין בשנות העשרים, והעדיפו לבוא לכאן על פני חיים סבירים ונוחים (כך היה נראה אז) במולדתם. בעצם, עכשיו אני כבר לא בטוח מה את רוצה לטעון בקשר לזה, אבל יש כמה דברים שאת לא יכולה לטעון (והסבים שלי מייצגים הרבה מאוד, נדמה לי, מבין העולים האידאולוגיים). קשה לטעון שהעליה שלהם היתה המשך ישיר לחלום היהודי בן שנות האלפיים. זאת מהסיבה הפשוטה, שהם מרדו במשפחתם ובמסורת שלה. דווקא להם (יותר מאשר לרוב עמיתיהם לדור מייסדי הקיבוצים) היה עוד שמץ של סנטימנט לדת היהודית, אבל הרבה פחות מלהוריהם. כשאני חושב מה הניע אותם לעזוב את שפת האם, התרבות ונופי הילדות בשביל ארץ מסוכנת, ושוממה ועם שפה זרה, אז עולה בדעתי משהו שאולי הם עצמם לא היו ששים להודות בו: זהו להט אידאולוגי-מרדני שמאפיין לעתים קרובות אנשים צעירים, והוא יכול ללבוש פנים אידיאולוגיות שונות. בארצות אחרות ובזמנים אחרים תראי את אותם צעירים מוותרים על חיי הנוחות שנולדו אליהם כדי להיות קומוניסטים, או היפים, או נוער גבעות, או פעילי אנטי-גלובליזציה. מן הסתם הסבים שלי, כמו כל מי שמאמין באידאולוגיה כלשהי, לא היו מתארים זאת כך, אלא מסבירים את הדברים במונחים ובנימוקים של האידיאולוגיה הספציפית (הציונית); איני יכול ואיני רוצה לבטל את זווית הראיה הזו. מכל מקום, תאלצי להסביר לי למה זה מחייב אותי, אם לדעתך זה מחייב אותי למשהו. |
|
||||
|
||||
היו רבים בתקופה ההיא, שהונעו על ידי להט נעורים ומרדנות. זהו הדלק של המהפכה. אולם האפיק אליו כל זה מנותב הוא האידיאולוגיה. לי אין ספק שהרעיון היהודי העתיק של שיבה עתידית של העם לארצו היה הרקע האידאולוגי לבואם של סביך לכאן. זה לא מחייב אותך לכלום. זה רק מאפשר לך להבין שהקשר של בני עמנו לפיסת ארץ זאת, אינו בנוי רק על תמונות נוף ילדות וזכרונות צלילי שאיבת המים מן הבאר, אלא יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ועתיק. עקרונית, אפשר להתעלם מכך. אדם יכול לטעון ש*אצלו* זה רק השפה והחברים. אין לי דרך להוכיח לו שזה אחרת, אפילו שאני אישית לא קונה זאת. מכל מקום, אם אדם טוען כך, אני מרגישה חבל בשבילו משום שהוא בעצם מהווה חלק מסיפור מופלא וחסר תקדים היסטורי, והוא בוחר להתעלם ולהיות עיוור לתהליכים אלו, דבר שאני חשה כפיספוס. דבר נוסף הוא שאני מצפה שגם אדם כזה יבין שאפשר שאצל אחרים הקשר לארץ הוא ברמה אחרת משלו. אני מצפה שהוא יבין את הקשר שאנשים כמו המתנחלים, נוער הגבעות, ואנשים רבים אחרים, חשים כלפי הארץ הזאת, ולא יצפה שהם יתייחסו אליה באמות המידה שלו. |
|
||||
|
||||
אתה יכולה לטעון שהיית רוצה שבנותייך ינשאו אך ורק ליהודי, אבל אני אישית לא קונה את זה. אין לי דרך להוכיח לך שזה אחרת, אך לדעתי בתת המודע שלך היית רוצה שהן ינשאו אך רק למוסלמים החברים בארגון אל קאעידה. |
|
||||
|
||||
באמת שלא צריך ללכת כל-כך רחוק. אני חושב, כמו ניצה, שמתחת לפני השטח קיימים אצל רובנו רגשות לאומיים, גזעיים וכולי. אני מתאר לעצמי שאם בנותיי (לעתיד) תחלטנה להתחתן עם לא-יהודי אני אקבל את זה ברגשות מעורבים. הפרשנות שלי לרגשות אלה היא שונה: אני חושב שהם לא רלוונטיים, ומרגיז אותי שהם קיימים בתוכי (ומצד שני, אני רואה בעצמי אדם תבוני ולכן אני מחליט אילו חלקים באישיותי יקבלו ביטוי בעולם החיצוני). |
|
||||
|
||||
זאת בסך הכל הייתה ''תמונת מראה'' לויכוחים הארוכים שניצה מנהלת כאן בעקביות (מילא אם זאת הייתה ''מעידה'' חד-פעמית) על הזיקה בין אזרחי ישראל למדינת ישראל. לאחר שה''אייל התורן'' מסביר לה בצורה מנומקת את אופי זיקתו למדינת ישראל, היא מסכמת את הדיון ב''אני אמנם לא יכולה להוכיח שזה אחרת, אבל אני לא קונה זאת'' (ציטוט לא מדויק). לכן, באותו אופן, גם אני לא קונה את זה שניצה לא באמת רוצה שבנותייה ינשאו לפעילי אל קאעידה. כעת כל שנותר לי הוא רק לבנות תילי תילים של מיסטיקה חדורת להט ע''ב ''אי קנייתי'' זו. אני חושב שאני אלך על הוכחה ניצחת לקיומו של אללה, אבל אני עדיין מתלבט בינו לבין הקמטליצ'קים. |
|
||||
|
||||
אה, ברור לי לחלוטין למה התכוונת. כשכתבתי ש''לא צריך ללכת כל-כך רחוק'' ניסיתי להגיד שאתה אפילו לא זקוק לתמונת מראה. אפילו אם ניצה צודקת, הטענה שלה לא גוררת את מסקנותיה. |
|
||||
|
||||
טוב, זה באמת הרבה יותר הגיוני שאני לא אבין למה אתה התכוונת, מאשר שאתה לא תבין למה אני התכוונתי. |
|
||||
|
||||
בגלל עוינות וחשדנות של הממשל המרכזי של האמפריה, יצאה הוראה מהשליט העליון לרכז ולגרש לגלות את כל תושבי המדינת שהאמפריה כבשה וסיפחה בכוח כמאתיים וחמישים שנה לפני הגירוש. כל האוכלוסיה גורשה כמעט בן לילה לארץ לא נושבת זרה, שתושביה המעטים מנוכרים, אקלימה קשה וקר. רבים מהגולים מתו במחלות, ברעב וכנראה גם מצער ועבודה קשה. אולם, בלבם הם המשיכו לשמר ולטפח געגועים לארץ מכורתם. לימים, קרסה האמפריה והתפוררה, שארית הפליטה וצאצאיהם שבו לארצם תוך מאבק לחידוש ימיהם כקדם, לשקם את תרבותם ואת אדמתם. מדובר כמובן על שליט בריה"מ סטאלין, שבמחמת העולם השניה ציווה על גרוש העם הטטרי מחצי האי קרים לסיביר ומרכז אסיה. רוסיה סיפחה את קרים לממלכתה במאה ה17, וכהתמוטטה המאפריה הרוסית בשלהי המאה ה20, הטטרים שבו לחצי האי קרים. לא 1900 שנה אבל, מי יודע? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |