בתשובה לניצה, 02/04/03 9:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנתונים שאני מביא מראים יותר מזה. הם מראים שכאשר הייתה ליהודים ברירה, ברוב המקרים הם דווקא העדיפו את ארה"ב או מדינות אחרות על ישראל. בכל מקרה, לא התקבצו כאן (כלומר עלו לארץ) יותר מחמישה מליון יהודים אלא רק 2 מליון, שזה מספר מכובד כשלעצמו. אפשר להשוות אותו למשל לחילופי האוכלוסייה שארעו עם עצמאות הודו/פקיסטן. ודאי שאי אפשר להתעלם מהמערכת הערכית והחברתית שהביא לתופעה הזו (אני מעדיף בלי סופרלטיבים, כי יש להם נטייה לערבב רטוריקה עם לוגיקה, אז בלי "מדהימה"), אבל יש לבחון אותה לאור מכלול של סיבות. להציג את זה כאילו "שיבת ציון" הייתה הסיבה העיקרית נראה לי פשטני מדי ומתעלם מההקשר ההיסטורי והמציאות הספציפית בכל תקופה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק ששיבת ציון לא היתה יכולה לצאת לפועל ללא הנסיבות ההסטוריות והמציאות הספציפית בזמן ההוא. עובדה שהיא לא קרתה אלפיים שנה קודם, אלא רק עכשיו. זה לא משנה את העובדה שרצון השיבה של העם לארצו הוא המניע היסודי לכך שהיהודים באו דווקא לכאן. המניע הזה היה בהחלט במודעות של הבאים ארצה. הם עשו זאת ברציונליות גמורה- הם באו לארץ לא בגלל ההזדמנויות העסקיות המצויינות שהיו כאן, אלא כדי לחזור למולדתו העתיקה של העם היהודי. מצטערת על הסופרלטיבים, אבל לדעתי אם מישהו יוצא מהבוץ של היומיום ומסתכל על התהליך בפרספקטיבה היסטורית מאז החורבן והנבואות (אתה זוכר את "מינעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם") ועד ימינו, רואה שהתהליך באמת מדהים! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |