|
קשה להאשים אותי בהזדהות יתר עם היהדות, או הלאומיות, או הציונות. אבל אני חושב שהזהות היהודית במאות השנים האחרונות היא דבר שקשה להכחישו, ויש בו אפילו משהו מאוד יפה.
נכון, קשה למצוא מה היה משותף ליהודי מזרח אירופה, ויהודי מערבה, ויהודי ארצות ערב ויהודי ארץ ישראל. כמו שאתה אומר, לא שפה, לא אורח חיים; אפילו הרבה מנהגים דתיים הבדילו ביניהם. מה כן היה משותף? זה שאם היית שואל אותם, הם היו אומרים שהם יהודים. דווקא בגלל שכל השאר כל כך שונה, העניין הזה כל כך בולט. לא רק שהם היו אומרים שהם יהודים, אלא שיהודי מזרח אירופה היו ממהרים להסכים גם שיהודי ארצות ערב הם יהודים, ושיש להם משותף איתם. אתה יכול לומר שזה רק דת, אבל אני לא חושב שהקתולים של פולין חשו זיקה רגשית כזו לקתולים של פרו (וזה הצד היפה שאני רואה בתודעה היהודית). יהודי ליטא גם היו רואים בעצמם בעלי מוצא משותף עם יהודי מרוקו; ואם היסטורית זה לא נכון, זה רק מחזק את המשמעות של הזיקה הרגשית!
הנה לך קבוצה של אנשים שרואים עצמם כעם, בלי שיש שום דבר אחר שמאחד אותם. אין להם שום *סיבה* או אינטרס ניכר להזדהות זה עם זה, ובכל זאת הם מזדהים! האם יש קבוצה שראויה יותר להיקרא "עם"?
כמובן, לא נובע מזה שום דבר על "זכויותיו" של "עם", לעומת זכויותיהם של אנשים שהם פחות עם.
|
|