 |
ראשית דבר, ברצוני לציין כי המאמר מעניין מאד וקולח.
שנית, למרות תפיסתך (ותפיסתי) את רם אורן כסופר זבל מעצם הגדרתו, יש להזכיר בכל זאת כי ספריו ניחנים בכל זאת בחן מסויים, אשר מצדיק את קיומם ולו רק כעזרי טיסה ארעיים. בניגוד אליו עומדים שאר סופרי הזבל העברי ותת-ההומור המעז להגדיר את עצמו כסאטירה, אשר את שמם לא אזכיר מאחר וממילא הם רבים מספור וכולנו מודעים לקיומם. רם אורן הוא ללא ספק אחד מהטובים שבין הגרועים, ראש לשועלים במלוא מובן המילה.
ז'אנר המותחנים וספרי הקריאה דוגמת רם אורן קיים מאז ומעולם, וגם אגתה כריסטי המהוללת לא נחשבת בעיני ליותר מזה. אלא שמשום מה המבקרים מצפים לסטנדרטים גבוהים יותר באמנות הכתובה מאלה הקיימים בקולנוע ובטלוויזיה, ואינם מוכנים לקבל את קיומו של המכנה המשותף הנמוך גם בספרות. ספרי רם אורן, כמו גם מקורות ההשראה שלו - ג'ון גרישם, טום קלנסי, מייקל קריטון וגם, להבדיל, סטיבן קינג, הם לא יותר מסרטי קולנוע בפוטנציה, אשר לא מנסים ולא מצליחים להיות יותר מזה.
בסופו של דבר הנקודה שלי היא זו - אין טעם לנסות לכפות על הספרות המודרנים סטנדרטים שלא תוכל לעמוד בהם. סופרי השבלונה לפי הגדרתך או סופרי הזבל לפי הגדרתי, הם חלק צפוי ואינטגרלי מכל אמנות שהיא. אנחנו לא מצפים מאביב גפן להיות מוצרט, אז למה שנצפה מרם אורן להיות טולסטוי?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש