|
||||
|
||||
רוב העונים השיבו כי אין להם ולו חיית מחמד אחת? על מה זה מצביע? |
|
||||
|
||||
וזה לא מצביע על כלום. |
|
||||
|
||||
גם אותי זה מטריד. עם זאת, אחרי שעזבתי את בית ההורים חייתי בלי חיית מחמד למשך שנתיים-שלוש, עד שהחבר שלי דאז (בעלי דהיום) חזר יום אחד הביתה עם כלבה עזובה שהיתה בדרכה להימסר לצער בע''ח ע''י זוג ילדות שהוא פגש ברחוב. מאז החלפנו כמה כלבים, אבל אף פעם לא היינו בלי כלב למשך יותר מחודש-חודשיים. היום קשה לי לדמיין את עצמי חיה בלי כלב, אבל לפני הכלבה ההיא, לא היה לי שום צורך בחיית מחמד. הרבה יותר מטרידים אותי קומץ האיילים שמגדלים בעלי חיים גזעיים-עם-תעודות. כל-כך הרבה חיות עזובות מומתות מדי יום במכלאות ברחבי הארץ, שקניית כלב גזעי היא ממש לעג לרש. |
|
||||
|
||||
למעט תקופה של מספר חודשים שבה גידלנו חתול רחוב שאישתי אימצה לאחר שנינטש ע"י אימו מתחת לחלון ביתנו ונמסר לאחר שגדל מעט, התחזק השאיר עין אחת וזוג אשכים אצל הוטרינר השכונתי לאחותי (גם אשתי וגם אני אלרגיים), ותקופה קצרה אחרי כן שבה גידלנו פרעושים, מעולם לא גידלתי חיית מחמד. מדוע זה מטריד אותך? |
|
||||
|
||||
על התנין אתה לא מדבר כבר. |
|
||||
|
||||
כל הכבוד. אמא שלך בטח כל כך גאה על תגובה בוגרת כל כך. |
|
||||
|
||||
בלי לערב הורים, אה? וחוץ מזה את נראית לי עצבנית. אולי תסבירי למה? |
|
||||
|
||||
אני בכלל לא עצבנית, הכל נובע מסימפטיה לפופק1 ואמפתיה ליוצרו. קורה שהתפלק לאיש, לא אסון נורא ואיום, לא נעים ולא אמור להפריע למהלך החיים התקין. לי אישית לא משנה לדעת מיהו יוצרו של פופק ולא שינה לי גם קודם, נוח לי לחשוב שגם ליוצרו של פופק לא משנה הפליטה הנ"ל ופופק ימשיך להתקיים בדרכו המיוחדת. תגובות כגון זו שלך מרחיקות את הסיכוי וחבל לי. 1 He makes me laugh...
|
|
||||
|
||||
אמפתיה ליוצרו? גם את רצית פעם ליצור דמות פיקטיבית, שתבטא את רצונותיך הכמוסים? |
|
||||
|
||||
לא. אבל כמו שקראתי את פופק, המטרה לא היתה לבטא רצונות כמוסים כמו להכפיש ולהשמיץ בעילום שם, אלא לשעשע ולהתבטא בצורות פחות מקובלות ובו''ז להמשיך ולהתדיין ברצינות בשם אמיתי. כל הכוונות היו טובות ומכאן האמפתיה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
צחוק ואושר גדול גרמת לי. עכשיו אני רק צריך להתחיל להזהר, שמא יבואו אנשים אקראיים ברחוב, ויבקשו לחלוב את הפריחה שלי (סוטים!). |
|
||||
|
||||
אני מצטער להיות זה שמבשר לך אבל: |
|
||||
|
||||
מה עוד יש לומר? תנצב"ה. |
|
||||
|
||||
כן, אולי נארגן סיאנס איילי פעם... |
|
||||
|
||||
הסיבה העיקרית שפופק הלך לעולמו היא שפשוט הגעתי למצב שבו הפוסטים שלי כבר לא מצאו חן בעיני, החשיפה העצמית הייתה סתם תירוץ. גם ככה הרבה אנשים באייל ידעו לעשות את הקישור ורוב האנשים שמכירים אותי בחיים האמיתיים שמעו על הבלוג ממני כך שהחשיפה הזו לא באמת הטרידה אותי. בכל מקרה לא הערות מהסוג הזה הן מה שיחזיר או ימנע מפופק לחזור לחיים מה שלא סביר שיקרה בעתיד הנראה לעין (מצד שני אני קצר רואי). |
|
||||
|
||||
סבבה. זוהי זכותך המלאה, אני רק רציתי לוודא שלא התבאסת :) |
|
||||
|
||||
נו באמת, אנחנו צריכים ללמוד מהעיתון (http://images.maariv.co.il/cache/ART472650.html) על זה שהבלוג של פופק חידש את פעילותו? (ולחשוב שכבר כמעט ויתרתי על סקירת העיתונים, שכבר הפכו לעיתוני האתמול). יש סיכוי לגיחות מהגיהנום גם לאייל? |
|
||||
|
||||
תשמע, צריך איזה אפילוג מסודר עם הסברים, בנאדם לא יכול פשוט למות ככה סתם. תחיית מתים לא תהיה אבל אני לא יכול להבטיח שלא יהיו ד''שים מהשאול מפעם לפעם. |
|
||||
|
||||
אני ממש לא מבינה איך אף גרופי שלך לא פתחה בלוג בנושא. |
|
||||
|
||||
גברת יש לי סימפטיה לפופק לא פחות מאשר לך. תגובתי נבעה מצער על כך שמר יערי ויתר על התנין ועל הפופק אשר איתו, ואני דווקא ראיתי בה סוג של קריאה לפופק: "אולי תחזור, אוהבים אותך ואת התנין". וכל זה עשיתי, בלי להגיד מילה על כך שי. הוא יוצרו של פ., המבין (מי שכבר ידע מיהו פ.) יבין, ומי שלא, ימשיך לא להבין (ולא לדעת) ושום אסון לא קרא. מי שחשף כעת במפורש את מה שאני ואחרים לא רצו להגיד זו את, בתגובתך האחרונה. |
|
||||
|
||||
"וכל זה עשיתי": נא לקרוא "וכל זאת עשיתי "ושום אסון לא קרא": כמובן, לא התכוונתי אישית לאף אחד מהקוראים. התכוונתי ששום אסון לא קרה. |
|
||||
|
||||
ודאי התכוונת לרמז לדברי אהרון בפרשת השבוע החולפת ''ותקראנה אותי כאלה''. |
|
||||
|
||||
וכרגע חשפת את כל אותם פרטים שאני לא ואתה טענת שאתה לא וכולי וכולי. אי לכך ובהתאם לזאת אני לא אגרר לפרובוקציה שתגרום לך נחת רבה כל כך. יום נעים. |
|
||||
|
||||
אבל אני לא מוצאת בזה פסול. לפעמים יש לזה סיבה טובה מאוד. לדוגמא, חתולים סיביריים נחשבים מתאימים לאנשים עם אלרגיה לחתולים, מפני שהרוק שלהם אינו מכיל את החלבון הגורם לאלרגיה אצל בני אדם. |
|
||||
|
||||
כן, אני יודעת. אני אלרגית גם לכלבים וגם לחתולים. על חתולים וויתרתי לגמרי, אבל על כלבים אני לא יכולה לוותר, ועדיין לא המציאו את הכלב שמתאים לאנשים אלרגיים. |
|
||||
|
||||
כלבים גזעיים לא צריכים בית חם ואוהב? ללברדורים לא מגיע שיחבקו אותם וישחקו איתם? פודלים לא מחפשים חיבוק? תחשים לא רוצים בייגלה לפעמים? __________ העלמה עפרונית, וחיות שמעולם לא נשאו תעודות, לא מבינה. |
|
||||
|
||||
לכלבים גזעיים-עם-תעודות יש בית חם ואוהב. כלב גזעי שלא מצאו לו בית חם ואוהב בתוך 48 שעות לא מומת, כי כלבים גזעיים לא מגיעים לצער בע"ח, אלא נמכרים תמורת כסף. |
|
||||
|
||||
כלומר מישהו לוקח אותם, לא? כלומר, הם מקבלים בית, נכון? אז מה ההבדל בין זה שאני אבחר לקחת גולדן רטריבר יפיפה מבעלים, ואשלם עליו, לבין הכלב המקסים שאני אקח מצער בעלי חיים המקומי, ואשלם עליו? (תרומה, שיהיה) __________ העלמה עפרונית, מבהירה למען הסר ספק שהיא מעדיפה מעורבים, אבל זה לא רלוונטי. |
|
||||
|
||||
את באמת לא מבינה? אנשים עומדים בתור בשביל גולדן רטריברים יפהפיים, אבל לא בשביל הכלבים המעורבים בצער בע"ח. יש מספיק אנשים עשירים שמאוד חשוב להם שיהיה להם כלב גזעי, שישלמו על הגולדן, אבל אף פעם אין מספיק אנשים שייקחו את הכלבים המעורבים מהאגודות ההומניטריות. כשיגיע היום וצער בע"ח יהיה ריק ומוכרי הכלבים לא יצליחו למכור את כל הכלבים הגזעיים שלהם, אז נדבר. |
|
||||
|
||||
אולי זה יפתיע אותך, אבל גם כלבים גזעיים מחפשים בית. וגם לבעלים של כלבים גזעיים לפעמים קשה למצוא בתים לשגר של תריסר צ'יוואוות. אף פעם אין מספיק אנשים שיקחו כלבים (או חתולים או ילדים נטושים) נקודה. אל תביני אותי לא נכון- אני לא בדיוק מחובבי תעשיית הכלבים. לא חושבת שבאמת משנה מה זווית הזנב או גובה האוזניים או תואר האבא. 1 אממה? אני בהחלט יכולה להבין אנשים שרוצים לדעת מה הם לוקחים, או שרוצים דווקא משהו מסויים. זה לגיטימי בעיני לא פחות מאשר אנשים שרוצים לקנות בגד עם תווית מסויימת. 2 גור הפינצ'ר הקטן רוצה שיאהבו אותו. לא אכפת לו שיש לו או אין לו תעודה, נכון? הוא כולה פינצ'ר בן שלושה שבועות. לא ככה? 1וחוצמזה, כלבים גזעיים נוטים לחלות יותר במחלות תורשתיות. הא! 2אפרופו הסקר הקודם. _________ העלמה עפרונית, חזרה הביתה בגלל כאב ראש, ומשום מה הוא עדיין קיים. |
|
||||
|
||||
בכל מקום בו גידול בעלי-חיים הופך לעסק מסחרי, וזה לא משנה אם במטרה למכרם למשחטות, למעבדות ניסויים או לאנשים פרטיים, מדובר בחדשות רעות מאד לבעלי-החיים. באמת אין הרבה הבדל אם את בוחרת לאמץ מעמותה כלשהי כלב גזעי או כלב מעורב. בצב"ח ת"א (לדוגמא) הורגים גם כלבים גזעיים, אם כי בדרך כלל נהוג לתת לכלבים כאלה קצת יותר צ'אנס מלכלבים אחרים. הבעיה היא שהרבה מאד כלבים (וגם חתולים) גזעיים נרכשים ישירות מחוות גידול מסחריות או בעקיפין דרך החנויות שקונות מהחוות. המקומות האלה מוכרים כלבים שאינם רק נוטים לחלות במחלות תורשתיות, אלא הם בעלי עיוותים גנטיים רבים וקשים (ר' למשל: http://www.nopuppymills.com/directory.htm), ושכמובן תופסים בקלות יחסית את מקומם של כלבים נטושים המשוועים לבית מאמץ ולא יקבלו אותו כי תורת הגזע הכלבי קובעת שהם פגומים. מי שרוכש כלב גזעי מחנות חיות מחמד או מחוות גידול, אפילו אם הוא עושה זאת רק כי הכלבלב סובל נורא בתוך הכלוב הקטן בחלון הראווה, מעודד בכספו תעשייה מיותרת ופוגענית. קניית הכלבלב המסכן רק מפנה את הכלוב עבור הכלבלב המסכן הבא שיירכש מאותו ספק. לפי דעתי, המעשה האחראי יותר הוא החרמת כל גורם מסחרי העוסק בסחר בבעלי-חיים, וכמובן עיקור כל חיות הבית שברשותנו (בלי קשר למידת גזעיותן) כדי לא להיתקל אף פעם בדילמת תריסר הצ'יוואוות. |
|
||||
|
||||
למשל, חלה ירידה עצומה באוכלוסיית צבי היבשה בארץ שכן אנשים לוקחים את הצבים מהטבע הביתה כחיות מחמד. לו יותר גידול מסחרי של צבים (שהם חיות בר מוגנות ע''י החוק), ומכירה של צבים בחנויות, יפחת הלחץ על הצבים בטבע, וניתן גם להתנות גידול מסחרי בכך ש''חוות הגידול'' תשחררנה מדי שנה מספר מסויים של צבים לטבע. |
|
||||
|
||||
אני מאמין שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עם חיות הבר הוא לא להתערב להן בחיים. לא מפתיע שחלה ירידה באוכלוסיית צבי היבשה בארץ - ככל שיהיה פחות טבע ופחות מודעות לשמירת טבע, יהיו פחות חיות בר. האם זאת באמת סיבה להפוך אותן לסחורה? באותו אופן שרשות שמורות הטבע הצליחה בשעתו לחנך את הציבור שאסור לקטוף פרחים מוגנים, ראוי שרשות הטבע והגנים תפעל נגד פגיעה בחיות הבר - אבל בלי הפעלת צעדים אגרסיביים שיגרמו להם סבל. אי אפשר? חבל מאד, אבל אז עדיף לדעתי שלא יהיו פה צבים בכלל, מאשר שגם הם יהיו בחנויות. אין סיבה להעניש עוד יותר את חיות הבר בגלל שאנחנו לא מצליחים לשמור על הטבע. |
|
||||
|
||||
והפעם אפילו יש לינק: |
|
||||
|
||||
ולכן חשוב לי להבהיר, גם עשר שנים לאחר כתיבת הפוסט המקורי. צבי היבשה שלנו (לא זוכרת כעת את השם המדעי), הם לא סתם חיה מוגנת, היא חיה בסכנת הכחדה חמורה מאד (שזה אומר חקיקה בינל') ואחד המקומות האחרונים שעוד יש בהם פריטים כאלה זה אצלנו בארץ המתלבשת שלמות בטון ומלט. זו דוגמא לחיה, שאנחנו בימי חיינו, חזינו בהיעלמותה הכמעט טוטאלית. הם בעיקר נכחדים כי שטחי המחייה שלהם נעלמים לטובת חשבונות הבנק של הנדל"ניסטים, והמנהג הישראלי של לאסוף אותם הביתה כדי שיישמשו חיית מחמד לאיזה זמן כמובן לא עוזר לקיומו של הזן. כך שמבחינה חוקית יש פה עבירה פלילית בינלאומית חמורה, ומבחינה מוסרית עוד יותר. וברמה הפרקטית: א. ככל הנראה הן לא חיות שמתרבות בשבי (כמו חלק גדול מהחיות בסכנת הכחדה). ב. בוא תספר לי על צב יבשה שמשמש כחיית מחמד לאורך שנים ארוכות בבית של אנשים. הם לא בנויים לזה וגם מעבירים מחלות לבני אדם, אגב. בדרך כלל הם לועסים עשב בתוך קופסה לאיזה זמן, עד שמשתעממים מהם ואז לכאורה - "משחררים אותם". אין כבר היום כמעט טבע שבו הם יכולים לחיות לאורך זמן. בוודאי שלא בסביבה עירונית. "לשחרר אותם", שזה בדרך כלל אומר שמצאו אותם בשדה או בטיול, ואז משחררים במרכז פתח תקווה, כמו גם עם חתולי בית, וציפורים מבוייתות ועוד - זה בעצם אומר לגזור עליהם גזר דין מוות בייסורים. כחלק מפרויקט הצלה בינלאומי יש בשלוחה של הפקולטה לחקלאות חווה לשימור הזן. ושם יודעים איך לאפשר להם סגנון חיים שמתאים להם, ואיך להרבות אותם. |
|
||||
|
||||
לא הצלחת לכתוב ולו פסקה אחת בלי שגיאה נעבור אחת-אחת: ולכן חשוב לי להבהיר, גם עשר שנים לאחר כתיבת הפוסט המקורי. צבי היבשה שלנו (לא זוכרת כעת את השם המדעי), הם לא סתם חיה מוגנת, היא חיה בסכנת הכחדה חמורה מאד (שזה אומר חקיקה בינל') ואחד המקומות האחרונים שעוד יש בהם פריטים כאלה זה אצלנו בארץ המתלבשת שלמות בטון ומלט. השם המדעי הוא Testudo graeca terrestris, והוא מצוי בדרגת VU, שזו הדרגה הכי פחות חמורה של סכנת הכחדה, ובטח שלא סכנה חמורה מאוד. זו דוגמא לחיה, שאנחנו בימי חיינו, חזינו בהיעלמותה הכמעט טוטאלית. הם בעיקר נכחדים כי שטחי המחייה שלהם נעלמים לטובת חשבונות הבנק של הנדל"ניסטים, והמנהג הישראלי של לאסוף אותם הביתה כדי שיישמשו חיית מחמד לאיזה זמן כמובן לא עוזר לקיומו של הזן. לא יודע מה איתך, אני רואה אותם לא מעט בטיולים, אז לפחות בימי חיי לא ראיתי את "היעלמותה הכמעט טוטאלית", למעשה אני לא מכיר נתונים על ירידה בכמות הצבים. כך שמבחינה חוקית יש פה עבירה פלילית בינלאומית חמורה, ומבחינה מוסרית עוד יותר. אין דבר כזה חוק בינלאומי, ובטח שלא עבירה פלילית בינלאומית לגבי שימור צבים. לכל היותר יש הפרה של איזו אמנה, וגם זה כאמור לא קיים, כי המדינה כן מגינה על הצבים (שרחוקים מאוד מהכחדה). וברמה הפרקטית: א. ככל הנראה הן לא חיות שמתרבות בשבי (כמו חלק גדול מהחיות בסכנת הכחדה). ב. בוא תספר לי על צב יבשה שמשמש כחיית מחמד לאורך שנים ארוכות בבית של אנשים. הם לא בנויים לזה וגם מעבירים מחלות לבני אדם, אגב. בדרך כלל הם לועסים עשב בתוך קופסה לאיזה זמן, עד שמשתעממים מהם ואז לכאורה - "משחררים אותם". אין כבר היום כמעט טבע שבו הם יכולים לחיות לאורך זמן. בוודאי שלא בסביבה עירונית. צבים מתרבים יופי בשבי, ולעיתים קרובות מלווים את בעליהם שנים רבות. "לשחרר אותם", שזה בדרך כלל אומר שמצאו אותם בשדה או בטיול, ואז משחררים במרכז פתח תקווה, כמו גם עם חתולי בית, וציפורים מבוייתות ועוד - זה בעצם אומר לגזור עליהם גזר דין מוות בייסורים. עוד לא הכרתי דביל גדול מספיק לשחרר צב במרכז פתח תקווה (והכרתי כמה, גם משחררי צבים וגם דבילים), לעומת זאת בשדות קילומטרים בודדים משם חיים צבים רבים באין מפריע. כחלק מפרויקט הצלה בינלאומי יש בשלוחה של הפקולטה לחקלאות חווה לשימור הזן. ושם יודעים איך לאפשר להם סגנון חיים שמתאים להם, ואיך להרבות אותם. כחלק מאותו פרוייקט, רוצים בפקולטה לעשות בדיוק את מה שהציע עמית, "מניעת הכחדתו של הצב אפשרית רק על-ידי יצירת חוות רבייה מוגנות, שיספקו את הביקוש לחיית המחמד, במחיר שיהפוך את הסחר הבלתי חוקי ללא כדאי, ומאידך ישמשו כעין 'תיבת נח' לשם החזרת הצבים למקומות בהם נכחדו לחלוטין" (דוד לביא, מנהל הסברה ויחסי ציבור בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ברחובות). כמובן שזה אפשרי גם בלי תיווכה של הפקולטה, שכבודה במקומה מונח. |
|
||||
|
||||
אני הכרתי דבילים רבים. ו''חוות השימור'' המקצועית בפקולטה היא בהחלט גורם חשוב. צב יבשה לא צריך להיות חיית מחמד. גם עם שאר חיות מחמד הציבור שלנו לא מתנהג תוך לקיחת אחריות מיטבית, ולראייה הכמות הגדולה (יחסית לעולם המערבי) של חתולי ''רחוב'' אצלנו - כל חתולי הרחוב האלה מקורם בחתולי בית שאנשים זרקו. אותם דבילים, שאתה לא מכיר ואשרייך, כשהם נוסעים לחו''ל ופתאום לא בא להם טוב הכלב. הם נוסעים רחוק וזורקים אותו אי שם. הרבה וטרינרים (אני לא רוצה להגיד כולם, כי אז תמצא את הטעות הסטטיסטית, ותגיד שזו ''שגיאה'') מוצאים כל בוקר ליד הקליניקה שלהם ארגזים עם גורים, בעיקר של חתולים. אנשים לא מעקרים וזורקים את ''הבעיה'' לפתחם של ארגוני הסיוע ושל וטרינרים, שסיפרו לי שנקרע להם הלב כל פעם, שהם צריכים להמית אותם כי מישהו החליט להפיל עליהם את האחריות. גם הארגונים נאלצים להמית חיות רבות, כי אנשים לא מבינים את האחריות שיש להם על חיית מחמד. כלבים וחתולים הן חיות מבויתות. חיות בר לא צריכות להיות כלל חיות מחמד. את המידע שלי אני רכשתי מהפקולטה. והם קוראים קריאה נואשת לאנשים לא לקחת צבים הביתה כשהם נתקלים בהם בטבע. וממה שאני שומעת מסביבי אנשים לא מודעים לכך שזו חיה מוגנת (ברמת הכחדה כזו או אחרת), כשרואים צב בטבע, הם לוקחים הביתה ''איזה נחמד, שיהיה לילדים''. מעטים הם ההורים שברגע שהם מבינים שהילד השתעמם מהמשחק טורחים להחזיר את הצב בדיוק למקום ממנו הם אספו אותו (וגם אז הוא לא חוזר ל''משפחה הצבית'' שממנה חטפו אותו). אם אתה מכיר כאלה זה משמח אותי מאד. |
|
||||
|
||||
לטענה הזאת יש אותה תקפות כמו לטענה שאסור לזרוק אוכל כל עוד יש ילדים רעבים בהודו. |
|
||||
|
||||
יש להניח שכך הוא מסתכל גם על בני אדם. |
|
||||
|
||||
במקרה שלי זה מצביע על בעל בית שהכניס בחוזה איסור מוחלט על בע''ח. בתים הם לפעמים געגועים לחתול. |
|
||||
|
||||
אבל ביקשנו מבעל הבית רשות לגדל חתול, והוא הסכים בתנאי שכשנעזוב את הדירה נזמין מדביר שיעשה חיטוי מפני פרעושים. אז נכנסה חתולה, ואחריה עוד חתול (הפעם בלי ידיעת בעל הבית), ואח"כ היה גם מדביר, ובא לציון גואל. מה שכן, בחיפוש הדירה הבא כבר הייתי צריכה לשאול מראש לגבי חתולים (מה פתאום לוותר עליהם?), ושמתי לב שבעלי דירות נוטים לקבל את המושג "חתולים" כ"עשרות חתולים", במקום לחשוב שאולי מדובר רק בשניים 1. 1 בינתיים ההרכב שלהם התחלף - במקום מהרג'ה, שהלך לעולמו בנסיבות טרגיות, באה ארלקינה חצוית הפנים (לאחר תקופה ארוכה בה פורפרה.קום היתה בת יחידה. לא רצינו שהיא תחשוב שסילקנו את מהרג'ה לטובת חתול צעיר יותר), והפעם היחידה בה נשברתי לגמרי וחשבתי לחצי שניה על מציאת מסגרת חלופית עבורה, היתה כשהיא עלתה על השולחן במטבח (אסור באיסור חמור!), סחבה שקית עם קוסקוס, קרעה אותה ופיזרה את זה בכל הבית. |
|
||||
|
||||
נו באמת, אנחנו כבר למדנו שאסור להשאיר שום דבר מאפה מחוץ למקרר/תנור/ארון כי לצ'ה נורא אוהבת לפורר מיני בצקים ולפזר אותם בכל הבית, עדיף במיטה שלנו. (אתמול בערב כשחזרנו הביתה גילינו ששכחנו את החלה של שבת בחוץ. מה שנשאר זה קרעי השקית ומטבח מלא בפרורים וחתיכות חלה) |
|
||||
|
||||
נורא מרגשים הסיפורים שלכם על החתולים. מאמי. |
|
||||
|
||||
מוזר בעיני שפתאום כולם חייבים להכניס את השמות של החתולים שלהם לתגובות. הרי נגיד כשמגיבים כותבים על אחות שלהם, הם בדרך כלל כותבים "אחותי ראתה שאין להם בונזו" ולא "אמרתי לגבעונית שאולי כדאי לבדוק בחנות אחרת". כשזה מגיע לחתולים, לעומת זאת, כולם צריכים לפרסם את החתול שלהם בראש חוצות. אולי זה קשור לזה שבדרך כלל אנשי חתולים לא אוהבים להתייחס לחתול שלהם כאל "החתול שלי". הרבה פעמים בעלי חתולים מתגאים בכך שהחתול שלהם לא שם עליהם ועושה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. אבל אם זה נכון, אולי השם ה"אמיתי" שלו הוא אחר לגמרי? |
|
||||
|
||||
כשיש לך שלושה חתולים ורק אחות אחת, זה הגיוני להגיד אחותי, אבל לציין כל חתול בשמו. |
|
||||
|
||||
מצד שני, לפעמים קשה להבדיל בין השם של החתול לזה של האדם. ורד ומרתה- אחת היא אחותי, השנייה היא החתולה שלי (וזה אמיתי). ואני מכירה גם מישהי שלחתול שלה קוראים ''שמעון''. (ולדג הזהב שאחותי גידלה קראו ''שמשון''. באמת). |
|
||||
|
||||
וואלה, צודקים. אז למקרה שמישהו התבלבל: לחתולה שלי קוראים הנסיכה גריסיובצ'קה מיאו גורגור השביעית, בקיצור גרייס, בעוד יותר קיצור פיצי. לאח שלי קוראים צחי. הם בכלל לא דומים (למשל, צחי אינו מכוסה כולו בפרווה אפורה נפלאה, וגרייס אוהבת להתכרבל בתוך בגדים (במיוחד אחרי שגיהצו אותם) אבל לא ללבוש אותם.). אני מצטערת אם מישהו התבלבל. אגב, גם בדירה שלי החוזה אוסר בעלי חיים. אבל זו דירה לא מרוהטת(1) אז ביקשנו רשות ובעל הבית הסכים. (1) כלומר אין ממש נזק שחתול יכול לגרום. |
|
||||
|
||||
אנחנו משתדלים להמנע מקריאה לחתולים בשמות שכיחים של בני אדם. במקרה של לצ'ה ואינטי, זה כך. סילבי קיבלה את שמה מהבעלים של אמה, אבל עדיין, זה לא שם נפוץ בארצנו. |
|
||||
|
||||
אנחנו משתדלים להמנע מקריאה לחתולים בשמות. |
|
||||
|
||||
גם כשהיה "לי" חתול, תמיד פניתי אליו כ"חתול!", במקום בשמו. גם לחתול הנוכחי של אמי ואחי אני קורא "חתול!" אבל אני עוכר חתולאל ידוע. |
|
||||
|
||||
זהו, שאני דווקא ידוע כחתולופיל, ובכ"ז לחתול אני קורא "חתול!", או "חתולה!" (במלעיל). |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שאינני אוהב חתולים, אבל לעתים אין לי סבלנות אליהם. (במיוחד כשזה באמצע הלילה ופתאום החתול החליט שהוא צריך חברה, וכשלא מספקים לו אותה הוא מיילל ומיילל ומיילל. או כשהוא מתרוצץ בבית עם חתיכת חרא דבוקה לישבן.) |
|
||||
|
||||
תסתכל אחורה שניה. אתה רואה את זה שם? הקו הדקיק הזה? קוראים לו "גבול הטעם הטוב". או, במילים אחרות - אפשר די? |
|
||||
|
||||
אני דווקא התפעלתי מהדרך שבה נאורי הצעיר שבר טאבו 1 שהיה כבר דחוף לשבור בדיון הזה - כמעט היה אפשר להאמין שחתולים הם בני אלים 2. 1 מזכיר לי שבספריית הווידאו מישהו אמר "נו אמא, על מה את מסתכלת שם?" והיא שלפה איזה סרט ומלמלה: "טאבו... הממ, על מה הסרט הזה?" :-) 2 גילוי נאות - שנה וחצי אחרי שהסיאמי הבלתי נסבל נעלם מחיי, עדיין אפשר למצוא שערות פה ושם בתוך הארון. |
|
||||
|
||||
נכון, אני עצלן, אז אני לא אחפש את הלינק, אבל הבאת כאן פרפראזה לתגובתו של טל לשכ"ג. אתה יכול לפרט את האנלוגיה בין תגובתו של כליל אשר הביאה אותך לכתוב את שכתבת, לתגובה ההיא של שכ"ג, או למצער להסביר לאלו שעיניהם טחו מלראות, במה עבר כליל את הגבול? ואם אני כבר כאן: העובדה שהתגובה שלך באה במלבן כחול ולא חום מעידה כי מדובר בדעתו האישית של אחד, ד. קננגיסר בלבד? |
|
||||
|
||||
הדבר לא נכתב כפראפראזה אלא יצא משרעפי ליבי. הוא גם נאמר אך ורק כדעתי האישית ולא כמדיניות של שום דבר. פשוט התמונה המנטלית של חתול שמסתובב עם חתיכת צואה דבוקה לאחוריו גרמה לי לעשות "אאאאאאאאאאאאאאיכסה!" נורא גדול, אז חשבתי שאולי הבקשה שלי תמנע השנות של ההרגשה ההיא. ככל הנראה, טעיתי. |
|
||||
|
||||
אני נוטה לפעמים להיות כנה מדי, לא עלה על דעתי שמישהו יפגע מן התמונה הזו.. אני באמת לא צריך לצרף אנשים אחרים לטראומות האישיות שלי. תודה לכל מגיני ודוברי טובתי, אבל אולי הייתי יכול לנסח זאת אחרת (או למצוא עוד דוגמה לכמה חתולים יכולים להיות.. אהם.. לא נעימים, שלא תהיה לא נעימה עד כדי כך שלעצמה). חוץ מזה, התמונה המנטלית של אלפי הרוגים בהפצצות גורמת לי לעשות הרבה יותר איכסה, וקצת בלעחס, אבל מעולם לא עלה על דעתי לזעוק כאשר מעלים אותה באייל כלאחר יד (או רגל). |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לזה ? תגובה 106038 |
|
||||
|
||||
אכן. כמו שנאמר: מלאכתם של צדיקים... |
|
||||
|
||||
(אפשר גם לנסח את זה כצורה של איזה סקר): כשאתם קוראים הודעה מטעם המערכת בנוסח "הבט לאחור, אל האופק, וראה שם את גבול הטעם הטוב" כמה מכם זזים אחורה, כדי לקרוא מה לכל הרוחות כתוב באותה הודעה, אשר זיכה אותה בתשומת לב ובהודעה חיננית שכזו? |
|
||||
|
||||
שתי ההודעות המדוברות אינן הודעות של המערכת, למרות שכותביהן הם חברי מערכת. למרבה הצער, חברי מערכת מסוימים אינם ערים לכך שגם הודעותיהם הכחולות נתפסות, אצל חלק מהקוראים, כהודעות רשמיות. |
|
||||
|
||||
הפוך. למרבה הצער, יש קוראים שאינם ערים לכך שתגובות כחולות של חברי מערכת הן תגובות של ''קוראים מן השורה'', אינן רשמיות, ואינן מביעות את עמדת המערכת. |
|
||||
|
||||
תסתכל אחורה שניה. אתה רואה את זה שם? אה, באמת? טוב, אנחנו לא. או, במילים אחרות - אפשר להירגע? על מה הרעש? |
|
||||
|
||||
בשנים האחרונות אין לי חתולים (חוץ מבובה מקסימה של חתולה לבנה). אבל נזכרתי איך לחתולה שהיתה לי בילדותי, הייתי אומר "מתי כבר תהיי חתולה?" על משקל "מתי כבר תהיה בנאדם". בסוף התברר שזה בכלל חתול. |
|
||||
|
||||
אפרופו "בסוף התברר שזה בכלל חתול", אצלי זה בדיוק הפוך. משום מה יש לי נטייה להיות משוכנעת שכל יצור חי שמאמץ אותי הוא זכר. כמובן, שהשם שמוצא אותו, בדרך טבע, הוא שם זכרי לחלוטין,ואז בטעות אני מגלה יומ'חד גורים או משהו מופלא אחר שחושף בפני שאולי לא כדאי היה לקרוא לצבה שלי גרשון-יהושוע. או לחתולה פזיק. או איניגו מונטויה. או המפרדינק. נו, טעויות קורות.1 1ומשום מה, אף פעם לא בכיוון ההפוך. __________ העלמה עפרונית, ובובה של כלב לבן. |
|
||||
|
||||
ולי היה חתול שקראו לו קלמן. יום אחד הוא גדל, ועזב את הבית, כלומר נעלם אי שם בשכונה. לאחר מספר שנים, נצפה קלמן כשהוא עושה מעשה מסויים עם חתולת הבית הנוכחית לאותו זמן, ומקץ מספר חודשים המליטה במז"ט שלושה גורים, ככל הנראה כל אחד מאב אחר, ואחד מהם, האפור, דמה להפליא לאביו, ואף קראנו לו על שמו: קלמן. אולם מקץ מספר חודשים התברר שגור זה היה היחיד מבין השלושה שהיה ממין נקבה. אבל השם נשאר. |
|
||||
|
||||
לא נכון. למשל, גם לספרן בבית הספר התיכון קראו קלמן. ויש עוד, אבל זה מה שאני זוכר. |
|
||||
|
||||
היתה לנו תוכיה, בזמנו (חכמה, אבל תחמנית. סיפורים יסופרו בהקשר מתאים). לאלה, כידוע, אין כל אברי מין חיצוניים: זכריים, נקביים, או אחרים, ולכן באמת אין שום דרך לדעת בלי אשכרה לפתוח את הציפור. בסוף סיכמנו שזו תוכיה, ולא תוכי, וקראנו לה "לוסי", בעקבות הטיעון המשכנע של אמא שלי: אם *הוא* יטיל ביצים, זה יהיה נורא מביך, אבל *היא* יכולה, אם היא רוצה (והיא רצתה), לשמור את יכולת ההטלה הפוטנציאלית שלה כפוטנציאל. זה קצת כמו נשק להשמדה המונית בעיראק, אם חושבים על זה. אם תתחילי לטעות בכיוון השני, תגלי שאת לא טועה יותר לעולם. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר לקרוא לה דוריס, ולהחליף לבוריס אם צריך. או להפך. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהיה איזה ביו-סטרט-אפ שקם בדיוק כדי לפתור את הסוגיה הזאת. לא זוכר את השם ( אני יכול לברר אם זה חשוב). |
|
||||
|
||||
הבת שלי (לפחות טוענת שהיא) יודעת להבחין בין תוכי זכר לנקבה, גם בלי לפתוח את הציפור. נדמה לי לזה קשור לאיזה סימן על הנחיריים, אבל אני לא בטוח. |
|
||||
|
||||
היא צריכה להריח את הציפור בשביל הסימן הזה? |
|
||||
|
||||
אכן, אצל תוכים גמדיים זכרים יש הילה סגולה סביב הנחיריים. לנקבות אין. לפחות זה מה שנאמר לי פעם. אני מאמין שזה אפילו נכון. |
|
||||
|
||||
אה, טוב. לוסי לא היתה גמדית1 בכלל, היא היתה תוכי אפור. 1 ובעלת מקור מעורר אימה שהוריד לי חצי אצבע בפגישתנו הראשונה, כשהשחלתי אותה בין הסורגים בלי לבקש רשות קודם. אבל מאז היחסים השתפרו. במיוחד היא אהבה שיגרדו אותה מתחת לצוואר. ופפאיה. אח, הימים... |
|
||||
|
||||
כנראה שזאת היתה אשתי לשעבר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היא באמת הורידה לך חצי אצבע או שזה (אני מקווה) רק ביטוי כזה? |
|
||||
|
||||
היה די הרבה דם, אבל לא נגרם נזק קבוע ולא נשארו חתיכות לא מזוהות בכלוב, אז אני חושב שאפשר לומר שזה רק ביטוי כזה :) |
|
||||
|
||||
מגדל ציפורים אחד קנה וויאגרה. כיוון שהיה צריך ללכת, הטיל על התוכי לשמור על הכדורים "ושלא תעיז לגעת בהם" הזהיר את התוכי. בשובו, מצא את הציפורים שלו מרוטות ופצועות, והבין שהתוכי השתמש בכדורי הוויאגרה שלו בהצלחה רבה. מרוב זעם, לקח האיש את התוכי והכניס אותו לפריזר לכל הלילה. בבוקר מצא את התוכי חי ומיוזע מחום. "איך, איך, הכנסתי אותך לפריזר ואתה נראה כאילו היית בסאונה" תהה האיש. "לעזאזל" רטן התוכי, "כל הלילה ניסיתי עם תרנגולת קפואה ולא הלך לי!" |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הסיפור על התוכי בברה"מ שקילל את סטאלין ובעליו החביא אותו במקפיא כשבאו אורחים. כשהוציא אותו הוא(=התוכי) התחיל לצעוק "יחי סטאלין, תחי תוכנית החומש". לאחר שבעליו התפלא על השינוי הוא אמר " אחרי שיגלו אותך לסיביר גם אתה תדבר אחרת" |
|
||||
|
||||
זו בדיחה של טוביה צפיר מימי ''זה הסוד שלי'' (אחרי שאורי זוהר פרש). |
|
||||
|
||||
לא ראיתי לנכון להצביע כך, שכן זו לא חיית מחמד שלי, והרי אני גר מחוץ לבית. רחוק מאד מהבית. רחוק מאד מאד. אהם. על כל פנים, בראיה כוללת, אני חייב לציין שאני מעדיף את זה ככה. אולי אם יהיה לי בית פרטי משלי, ואהיה מיושב, אחשוב על לצרף בעל חיים לחיי. כרגע אני נותן למרחבים העצמיים ולפוטונים המקוטבים לספק לי חברה לא-אנושית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |