 |
לחלשים אין סיכוי ממשי לגבור על החזקים, לכן הם נאחזים בסמלים כאחוז הטובע בקש.
לכן כאשר הם מצליחים לבלום או למנוע הצלחה מהחזק הם הופכים את זה לניצחון מתוק ומשלה.
האשלייה הוא הסם שמזין ומקיים את רוחם השפופה של של החלשים.
סאדם חוסיין מבין זאת, וערפאת מבין זאת, ובהיות שניהם מנהיגים של חברות עניות ונכשלות, הדרך לשלוט היא לטפח את האשלייה.
לכן ערפאת הקפיד ללבוש מדים בכל שיחות השלום המתוקשרות שהשתתף בהם. לכן הוא ממשיך להראות משדר מסר כפול פועל להסדר ומעודד את המתאבדים שהם סמל הגבורה של העלובים.
וכך גם סאדם, מקפיד לחלק כספים שעשק מעניים לעלובים אחרים ומטפח עצמו כסמל, מופיע בעצרות יורה באויר ומעודד את הפנטזייה.
לאמריקה עם בוש בראשה, אין סכוי לדבר להגיון של העלובים
כי היא מושא קנאתם ושנאתם, מתוקף היותה החזקה והעשירה.
העלובים עיוורים לאמת האוביקטיבית ולמה שקורה בביתם הם רואים את מה שמראים להם, הם רואים את ''הדשא של השכן''...
ואגב, לחזקים ולעשירים יש חולשה משלהם, הם זקוקים למידת ''יפיפות הנפש'' כדי להשקיט מצפונם אל נוכח הפערים המתעצמים בינם לבין העלובים והעניים.
לכן הופתעתי שבוש יצא בכ''ז לקרב למרות שהצליח באיום עקשני ואגרסיבי לכופף את סאדם ולאלצו לבצע פעילויות משפילות סמליות של כניעה מבלי לירות אף יריה.
אך מרגע שהחלה המערכה הצבאית בפועל מה שעומד אל מול פניהם של העלובים, הוא רוחם וכבודם ומסורתם העתיקים כנגד הטכנולוגיה והחוצפה של שנואי נפשם העשירים והמצליחים.
שני הסמלים הבנלים האלה מאירים עתה כנגד עייניהם הסומות של החלשים והעלובים...
לבוש אין כל בריירה, עליו לשבור, בצער אולי, ולהכניע בכוח ברוטאלי את רוחו ולנפץ את אשלייתו של העם העירקי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות