|
מר מאן הנכבד, תודה על התגובה. אני ער שבביקורתי על רמת המאמר אני חוזר על דברי קודמי (למרות שאני מקווה שהוספתי כמה דברים רלוונטיים שלא נאמרו). בזמן כתיבת תגובתי חשבתי שרצוי היה להתייחס ישירות למאמר ולהביא ציטוטים שיראו את הביסוס לטענתי כי מדובר במאמר באיכות בינונית. האמת הפשוטה היא, שלא רציתי לבזבז זמן ואנרגיה, וממילא נראה לי הדבר מיותר. לגבי טענתך בדבר הפוסט-מודרניזם, טענותיו של מר נתניהו היו ערכיות לחלוטין (כפי שהדגשת בעצמך) ולכן קשה לומר שהן מהוות דוגמא פוסט-מודרניסטית. הרי עיקר גישה זו בשלילת היררכיות מסורתיות וטענה האידיאולוגיה היא אך מסווה ליחסי כוח ושמרנות. בוודאי שאם הטענה היא שסוג אחד (של אנשים, תרבויות, ערכים) עדיף על אחר, אין נתניהו נכנס למשבצת הפוסט-מודרניסטית. מה שאולי אני מסכים אתך (אם זו היתה כוונתך), הוא שהאפשרות לטעון את טענותיו של נתניהו בפורום הזה, בעזרת טיעונים מהסוג שטען ולהתגונן באימרה \'גם לי מותר לדבר\', היא תוצאת התפתחות ליברלית מודרנית. העובדה שרבים יראו בטיעונים *לשני הצדדים* כמבטאים אי-הסכמה שאי אפשר לפסוק בה לכאן או לכאן, היא השיקוף של התגברות גישות פוסט-מודרניסטיות. לעניות דעתי עדיין אין גישות אלו רווחות מעבר לרצונם של רבים להשתמש בכמה מילים יפות שלמדו מהן, ולהישמע מיוחדים. כשמגיעים לדברים מהותיים, חוזרים רוב האנשים לחיק השמרנות המוכרת להם - כפי שההתנגדות העזה למאמרו הוכיחה.
|
|