בתשובה לגלעד דנבום, 18/12/00 15:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר דנבום היקר, אין ספק כי ידיה של מדינת ישראל אינן נקיות בכל האמור לפרשיית 48, אך אל לך לשכוח את התנאים והסיטואציה שקדמו להשתלשלות העניינים כאובה זו. מיותר לחלוטין הינו לצדד אך ורק בצד מסויים בהיבט הסיכסוך הכללי, לא כל שכן שמחקריהם השונים של ה\'\'ה ד\'\'ר מוריס וד\'\'ר פפה בפירוש עדיין אינם מקובלים על הקהיליה המדעית בתחום זה. נהפוך הוא. מחקריהם של ה\'היסטוריונים החדשים\' זכו לתגובות מעורבות במדינות המערב אשר להן אין כל צד בסיכסוך, ודווקא חיבוריו המדעיים של ד\'\'ר קרש מאנגליה בנושא מוכיחים עד כמה אין הבעייה פשוטה, חיבורים בהם בוחר אנוכי, אגב, להיתלות. אומנם על מדינת ישראל להכיר בסיבלם של הפלסטינאים (\'נכבה\' בז\'ארגון פנימי), ואף להסכים לפשרה טריטוריאלית מלאה הכוללת את חלוקת ירושלים, אך אינני רואה כל טעם ביישוב פליטים פלסטינאים בתוככי הקו הירוק, עם או בלי דרכון ישראלי. עליי להזכיר פעם נוספת שכחסיד ההפרדה המלאה בין שני העמים, מביט אני בדאגה גוברת והולכת על מהלכיו הפוליטיים השונים של ציבור ערביי ישראל ונבחריו, ולעניות דעתי קיים אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה לשאוף ולבצע חילופי שטחים נרחבים ככל האפשר עם המדינה הפלסטינאית העתידית, ואשר במסגרתה תעניק מדינת ישראל את סך כל שטחי המשולש ורוב הגליל למר עראפת ושות\'. מובן מאליו שעל רקע זה איני רואה כל טעם להגדיל את אוכלוסיית ערביי ישראל במסגרת הענקת הדרכון הישראלי למאות אלפי פליטים פלסטינאים, אשר במיקרה הטוב יהיו כגייס חמישי. איני רוצה לחשוב כלל על המיקרה הרע. אסור לאיש לשכוח כי המדובר בחוזה גירושין ולא בחוזה שלום, ואל לאיש להשלות עצמו כי לאחר חתימה זו או אחרת יפרוץ לו השלום באיזור מוכה גורל זה. ההבדל הטכני היחידי - מעבר להפסקת מצב הכיבוש - הינו שמדינת ישראל תוכל ותצטרך להגיב על פרובוקציות סביבתיות מגבולות 67, וזאת בהסכמתו השקטה של העולם המערבי. בברכה א. מאן |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |