 |
אני מסכימה איתך לחלוטין. כאשר ניגשתי לכתוב את סיפורן של הדמויות לו חיו כיום לא קראתי לשם כך אפילו ספר אחד.(למרות שבהמשך קראתי את חסמבה בשרות הריגול הנגדי, אני לא בטוחה שזה עזר לי במשהו) זאת מכיוון שלא היה לי צורך בכך. הספר נכתב על מיתוס דמויות חסמב"ה כלומר על הרישום שהשאירו הדמויות על הזיכרון הקולקטיבי. ירון זהבי שבראש שלי, תמר ואהוד כמו שאני מכירה אותם, מורכבים מכוכבי שני הסרטים שנעשו בשילוב עם מה שאני זוכרת מהספרים. ירון לונדון, שלמה ארצי, שרון קילצ'ינסקי שלמדה איתי בכיתה בתיכון (שיחקה את תמר בשודדי הסוסים) קזבלן,החיים המדהימים שחי הסופר, הכל מתערבב. הכל צריך להתערבב. בעיני, דמויות, גם השטוחות ביותר, הופכות תלת מימדיות כשהן עומדות על במת הזיכרון (ומכיוון שזו במה מסתובבת, אפשר לתת פוקוס למה שפעם העלה אבק מאחורי הקלעים. ממילא שם קורים כל הדברים המעניינים באמת)כל מה שעשיתי היה להוסיף את המימד הרביעי( זמן, אני חושבת) והחמישי (דמיון?) לבמה הפרטית שלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש