 |
|
 |
||
|
||||
 |
למי שלא ראה, למי שלא שמע, הנהו, החתול שפרץ את כל גדרי החתוליות והגדיר אותה מחדש, החתול שעומד גם ברוב דרישות התקן האירופי לחתולים, החתול שאליו כיוון בולגקוב בסיפרו "לב חתול" - פיץ! הקישור נמצא בתוך תגובה 121896 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תמונות נהדרות :-) טוב, מאז שעברתי דירה, מרתה הופרדה ממנגו. היא די מאושרת, אם כי אני מקווה להוסיף לה חבר/ה בקרוב. תמונות של מרתה (ומנגו) מלפני המעבר (וגם כמה שלי): כשהייתי ילדה, היה לי תרנגול מחמד שמאור אהבתי, אם כי לא נתתי לו שם. הוא בא אלי שאלטף אותו מתחת לכנף :-) הכל נגמר כשלילה אחד הרגה אותו נמייה (אם כי היא לא טרחה לאכול אותו. סתם השאירה את גופתו זרוקה, עד שפיניתי אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בילדותי העשוקה התידדתי עם תרנגול צבעוני ויפה שהיה מוכן לבוא ולנקר גרעינים מכף ידי. קראתי לו ''ארוחת צהריים'', אבל למרות זה הוא זכה לאריכות ימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנולדתי, למשפחה שלי היו אפרוחים בחצר (זה לפני שהם עברו להרצליה). עד שאח שלי מלק לאחד מהם את הראש יום אחד, ובא לאמא שלי עם שני חצאי האפרוח ואמר ''הוא לא זז יותר''. מאז לא היו לנו יותר חיות בבית. טוב, היו לנו ראשנים, אבל הם לא האריכו ימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה חמודיםםםםםםם. למי עוד יש תמונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: 1. ניקו היא כלבה מעורבת (פיט בול/רועה גרמני) שלקחנו מצער בעלי חיים הניו-יורקי לפני שנתיים. התמונות הן לפי הסדר: בראשונה היא בת חודשיים, בשניה בת שלושה חודשים, בשלישית בת ארבעה חודשים, ובשתי האחרונות היא בת שנה בערך. היום ניקו כבר בת שנתיים וחצי, אבל לא השתנתה הרבה מאז גיל שנה. 2. הלינקים המעצבנים הם עדות לשעה המאוחרת, ובעיקר ליכולות ה-html המאוד מוגבלות שלי. הכתובות הן case-sensitive, אז שימו לב לזה שהתעצלתי ושה-N משנה case כל הזמן. אז צריך לעקוב אחרי הלינקים במדיוק. התנצלותי הכנה. 3. כבר אין לי שיער וורוד מזה זמן רב. 4. אני יכולה לכתוב עמודים על גבי עמודים על הכלבה שלי ונפלאותיה, אבל אני אחסוך מכם את התענוג המפוקפק. אז הנה, תמונות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה זה שם, העיתונים על הרצפה? לספיגה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. היה לך פעם גור כלבים? אי אפשר להוריד לרחוב כלבלב בן חודשיים. ייאמר לזכותה של ניקו שלקח לה בדיוק 24 שעות ללמוד להשתמש בעיתון, מה שהפך את חיינו לקלים ונעימים בתקופה הקשה של חינוך הגור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מקווה שגם הסיפור שבסוף נטען. על קריאת התגובות אוותר לך. בשלב זה. לא הזכרתי שהוא היה גם חתול האמצע חודשיים ברציפות בPlayCat, למרות שהתנגדתי לעניין. הוא אמר לי שזה כסף טוב, ובעולמנו הלא קל, אתה צריך לנצל כל יתרון שיש לך כדי להצליח. אז ויתרתי. לגבי חתוליך: בהחלט חמודים. ואני לא חושב כך על כל החתולים. מאז שאימצתי את פיץ, התחלתי לשים לב לגיוון הגדול של הצורות ויותר מזה, האופי של פרטים שונים מקרב אוכלוסיית החתולים. אחת ההבחנות שלי, הלגמרי לא מדעית היא שבאופן מולד, מתחלקים החתולים לידידותיים ולעויינים. בד"כ באותו שגר יהיו פרטים משני הסוגים. בעצם זה די מובן למה. החוויות בהמשך, ביחוד בשבועות הראשונים, משפיעות אך מעט על כיוון התפתחות האופי בהקשר זה. למרבה ההפתעה, רוב החתולים הביתיים הם תמהוניים עד עוינים, לפחות מאלו שאני פגשתי. מרתה משתייכת לסוג הידידותי, או שאני טועה? בעניין התרנגול, נזכרתי במקרה שתועד על ידי חוקרים באפריקה, של לביאה (או נמרה) שאימצה גור איילים, למשך מספר ימים וטיפלה בו באותה תקופה. לבסוף הוא נטרף ע"י לביאה אחרת. אכן, קנאת נשים תרבה בשר, או משהו. ראיתי גם בסרט, מקרה של גור של צבי תומפסון שמנסה לינוק מצ'יטה שרצתה לטרוף אותו. היא לא הניקה אותו, אבל עזבה אותו והוא חזר לאימו. טוב, זה לא לגמרי קשור. הנמיה הרי לא אמצה אותו. אבל נזכרתי. לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נמיה, כערפד המצוי, רק שותה את דם התרנגולות שהיא הורגת אוי! כמה לא רציתם לדעת! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |