|
היכן ראית שאמרתי שהם מבקשים למות ? הם רוצים שלא נהיה כאן. זה הכל. הם לא הסכימו להצעת החלוקה, ומאז ועד עתה לא שינו את מטרתם זו ושואפים אליה באופן עקבי, אם כי שינו אולי את הטקטיקה שלהם בהצהרותיהם. אני גם חושב שאם נראה היה תחילה שהם מפסידים במאבקם לקיום רצונם זה, לאחרונה ברור שאי הוויתור שלהם ויכולת ההתמדה שלהם הטו את הגלגל לכוון שלהם, וסיכוייהם נראים טובים, במיוחד לנוכח מדיניות מנהיגנו, (כולל שרון שאולי יהיה ראש הממשלה הבא אבל כבר התחיל רע מאד.) שים לב למאמרי הראשון בסדרה על הסכמי אוסלו תחת הכותרת: "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו", שפורסם לפני שישה חודשים. התייחסתי שם לידיעה בה צוטט ערפאת אומר: "לעולם לא נוותר על ירושלים, ולעולם לא נסכים לשום חלופה לזכות השיבה, וללא זכות השיבה לא ישרור כאן שקט". התייחסתי לכך שהדברים האלה של ערפאת לא זכו לשום תהודה בתקשורת שלנו, ושודרו, בעצם, רק במהדורה אחת של חדשות ואחר כך נעלמו. אז היה מקובל לחשוב שהדברים האלה הם מן השפה ולחוץ, וכאשר נגיע למו"מ על הסדרי הקבע, הכל יסתדר. שים לב שבציטטה ההיא מדברי ערפאת, אין הוא מדבר כלל על מאה אחוז מהשטח. הוא מדבר על ירושלים וזכות השיבה. אני מניח שאז לא העלה על דעתו שברק יסכים למסור לו את מזרח ירושלים, והוא הביא שני עניינים שלהערכתו יפוצצו את השיחות. היום אנו מסכימים לחלק את ירושלים וגם לקבל עקרונית את רעיון זכות השיבה. מאז קפצנו מעל מדרגה גדולה. אני חושב שלנוכח אירועי היום, מי שחושב שהפלשתינים יסתפקו בחזרה לגבולות 67 בלבד, פשוט מסרב להכיר במה שרואות עיניו, וטומן ראשו בחול. אם גם מטרתם ברורה לי לחלוטין, האופן שבו הם מתכוונים לסיים את משימתם אינו כה ברור. בודאי גם להם אינו בדיוק ברור. גם ראשוני הציונות ידעו מה מטרתם, אך לא ידעו בדיוק מה יהיו השלבים, ולא ידעו לחזות איך בדיוק יתממשו רעיונותיהם. ברור לי שהטקטיקה של הפלשתינים אינה הגעה להסכם קבע והפרתו אחר כך. הם כנראה חוששים שהתנהגות כזאת מצדם תהיה מוגזמת, ותכשיל אותם. ואני סומך עליהם שהם יודעים מה שהם עושים. האינסטינקטים שלהם מצוינים , וערפאת "עושה לברק כל הזמן בית ספר". שים לב שגם הלבנונים לא הגיעו עמנו להסכם. הרי יכלו להביא לנסיגתנו הרבה יותר מוקדם לו הגיעו להסכם. מכל מקום, כשאני מנסה לחשוב על הדרך שבה ישיגו סופית את מטרתם, איני חושב על איזו מלחמה גדולה (אם כי גם זה יכול להיות), אלא על נגיסה בלתי פוסקת תוך שימוש בערביי ישראל כשחקנים ראשיים, עד שיום בהיר אחד נביט בעצמנו ונגיע למסקנה שכל מה שנשאר לנו אינו מצדיק בכלל את הישארותנו כאן, ונסיק את המסקנות המתבקשות בעצמנו.
|
|