|
שמעתי לפני כמה שנים תיאוריה די מעניינת של פרופסור מהאקדמיה (אם איני טועה מדובר בשלמה אהרונסון), שאחת ממטרותיו החשובות של היטלר במלחמתו ביהודים הייתה להשתמש בהם ככלי להוצאת הרוח ממפרשי דעת הקהל בבנות הברית. תעמולת היטלר פנתה לדעת הקהל הזאת באמירה: "אני נלחם ביהודים ולא בכם. אין שום טעם שתתמכו בממשלותיכם שנלחמות נגדי. בעצם אתם נלחמים למען היהודים, ולא למען האינטרס שלכם". מה שהזכיר לי את התיאוריה הזאת, הייתה הסמיכות שעושים כל הזמן העיראקים בין הנלחמים בו ובין היהודים (לפני זמן מה סיפרתי על המטיף המוסלמי העיראקי שהניף חרבו כנגד היהודים), שהתבטאה גם בהופעתו האחרונה של סאדם חוסיין (או כפילו) בטלוייזיה העיראקית, שבה טען ששרון דוחף את בוש לעשות את מעשיו. בדרך זאת רוצה סאדם חוסיין להקהות את תחושת הסכנה בדעת הקהל המערבית, תוך טענה שבעצם המערב נלחם את מלחמת הציונים. יש כאן שימוש בטכניקה זהה לזו שבה השתמש היטלר, לפי התיאוריה שהבאתי. הסמיכות שעשה בלייר (ואגב הוא חזר על כך בדיון בפרלמנט שעליו ספרתי באחת מתגובותיי), בין המלחמה בעיראק והצורך לפתור את הבעיה הישראלית פלשתינית, משחקים לידיו של סאדם חוסיין. לכאורה, שוב לא יזיק להכניס גם איזו בעיטה בישראל השנואה (שהחליפה את היהודים השנואים של פעם, חוץ מאשר אצל אותו מטיף שהזכרתי שנשאר עם "היהודים"), כדי להשקיט את הביקורת על היציאה למלחמה, אבל מאידך גיסא הסמיכות הזאת מחלישה את הטיעון העיקרי שלו, שאני חושב שהוא גם אמת - "סאדם חוסיין מסוכן למערב". מי ששומע את שני העניינים כרוכים יחד יכול לחשוד בבלייר שהסיבה ליציאה למלחמה אינה איזו סכנה מוחשית, אלא עניין של מדיניות חוץ, כמו עניין הקמת המדינה הפלשתינית (למה לא "ללכת" על מדינה לכורדים למשל ?), ובעצם הבן אדם "מזייף".
|
|