|
כשאני מחוץ לאינטרנט, לא קיים "האייל השואל אם כך". אין לי בחיים שום הזדהות עם השם הזה, הוא לא משמש אותי לשום דבר וניתן להגיד שאין לי גם כל תועלת בו. בחיים הרגילים, אני כל כולי מי שרשום בתעודת הזהות כמשה פלמוני (כן, זה שזרק את האורנג'דה המפורסמת במשחק של בית"ר. סתאאם. כל האורנג'דות שאני משליך הן וירטואליות בלבד). אבל כשאני יושב מול המחשב ובוחר בניק של "האייל השואל אם כך", אני חייב באיזה מקום גם אם לא מודע, לציית לחוקים של הדמות החדשה, שנולדה מהרגע שבחרתי לקרוא לה בשם זה, ולא, נגיד אייצ'יפפא או ויטורה פרסטו. ברגע שאני בוחר ב"האייל השאל אם כך" נעלם משה פלמוני. אין. משה פלמוני בתור דמותי האמפירית שונה מ"האייל ששאל אם כך", וגם אם אני רוצה אני לא יכול להרשות לעצמי כל מה שהייתי מרשה לעצמי לו הזדהיתי כמשה פלמוני האמיתי שאני. מצד שני, כמובן, כהאייל השואל אם כך, אני מתיר לעצמי חירויות שלא הייתי מתיר לעצמי בתור משה פלמוני. זה כל הטעם בהתחפשות האינטרנטית: משחק, שבו אתה שובר חוקים ישנים אבל מכניס את עצמך לחוקים חדשים. לכן, מצד אחד כל מי שכותב תחת ניק הוא סוג של אלמוני (מצד שני, לך תדע אם כל שם שנכתב כאן בתור שם "אמיתי" הוא באמת אמיתי) ומותר לכל אחד לנסות לזהות מי "אני באמת", אבל מצד שני מה שאני טוען הוא שאין בעצם דבר כזה "אני האמיתי". ה"אני האמיתי" נעלם ברגע שאני לובש את בגדי המשחק, וכשמישהו בא ומזהה אותי כמישהו אחר, הוא כופה עלי לצאת מהזהות שבה אני רוצה להיות כעת. זה כמו להגיד "משה, מדוע אתה לובש ירוק, אתמול לבשת כתום". היום אני ירוק, אילו הייתי רוצה שתזהה אותי ככתום הייתי לובש כתום. אבל אני (שבכלל לובש צהוב) מודיע שלי אישית לא אכפת אם ינסו לזהות אותי, וישנן דרכים בהן מי שלא אכפת לו שינסו לזהותו, מודיע על כך (כלומר, על פי טענתי, לא ל"זהותו" ממש, אלא זיהוי הדמויות המקבילות המשתמשות באותן אצבעות מקלידות). טוקלינדר בעצמו שאל באחת התגובות "ומי אני?". אבל מי שלא הביע רצון כזה שיזהו אותו עם זהויותיו (מתוך הנחה שאלה אכן זהויותיו ושייכות לאותה אצבע מקלידה) האחרות, אז רבאכ, למה לא נעזוב אותו בשקט? חיה ותן לחיות, אה? ולמשה אלמוני (מהדיון ההוא): אכן, אין מה להגיד, בית"ר השנה זבל. אולי נדבר בעונה הבאה.
|
|