 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. צדקת כאשר היזכרת את האחדות שהביא בעם. לא רק הימין (וזה ברור) מתנגד למו"מ המתנהל בימים אלה, אלא גם נושאי הדגל של השמאל (לא הפוליטי, אלא המדיני) מתנגדים נחרצות למהלך הנוכחי של ברק וקומץ שריו. במעריב השבת כתבו יאיר לפיד וחיים נגבי דברים קשים ביותר על האוילות המדינית וחוסר האחריות, אפילו הסכנה, שיש בריצה המתרפסת הנוכחית של ראש ממשלה מתפטר למו"מ עם עראפת (ימ"ש) וכמוהם הביעו את דעתם אנשי שמאל מובהקים רבים. גם ברחוב כולנו יודעים כי תומכי השמאל (שעוד לא עברו לימין) לפחות מתפלאים על נכונות ל"ויתורים" עקב הפרת כל ההסכמים והפתיחה באלימות של מוסדות הרש"פ. למען האחדות הצביעו ברק. 2. בעניין ניהול המדינה. כל ראש ממשלה שלוקח תיקי שרים למשרדו פוגע הן בניהול המשרדים והן בניהול משרד ראש הממשלה. מנהל רציני צריך לדעת לבזר סמכויות ועם זאת להבין בכל הפרטים ולנתב את מדיניותו בעזרת אנשיו. רק באופן כזה יקודמו כל ענייני החברה והמדינה לצד תהליכים מדיניים או מאבקים צבאיים. 3. הרמאות. ברק הוא איש שיווק מצליח אבל נוכל. מטרתו אחת: להיות בראש. הוא הריץ את עצמו על חשבון השנאה לנתניהו תוך הסחת סדר היום המנושאים המדיניים (שכל אדם בר דעת וגם ברק יודע שהם קריטיים לקיומנו). הוא פיזר הבטחות שידע (אם הוא לא באמת אהבל) שלא רק שלא יוכל להגשימן, אלא חמור מכך- הוא יוכל לעשות בדיוק ההיפך מהן. ראה גיוס בחורי הישיבות. (ושוב: הון פוליטי על חשבון השנאה לחרדים) ועוד לא הזכרתי את פרשת העמותות שהשתיקה יפה לה. כך לפחות לומדים מהנחקרים ומהחשודים. הדוגמאות, לצערי, רבות מאוד ולא אוכל לפרטן. אבל המוטיב חוזר. הכל (הבטחות, תרגילים, הפרות חוק) כשר בדרך למטרה. והמטרה, במקרה של ברק, אינה הגשמת הציונות, או ערכי השיוויון, או רווחת האזרחים... 4. בענין האחדות שהזכרתי היסכמתי עם דעתו של הכותב. אני מבקש מהחולקים להגיב ישירות לכותב המאמר ולא להגיב בנושא זה לתשובתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה השתמשת בביטוי "שנאה לחרדים"? למה לא "הון פוליטי על חשבון כמיהתו של הציבור החילוני לשיוויון בחלוקת הנטל"? אולי מספיק להכנע לטרמינולוגיה של העסקנים החרדים? אין שנאה לחרדים. יש דרישה לשיוויון. אני לא שונא חרדים, אני אפאטי כלפיהם. אני שונא כפיה, אני שונא שמונעים ממני את הזכויות הלגיטימיות שלי. אני שונא את פעולותיהם של העסקנים החרדים, ואת ההשתמטות ההמונים של בחורי ישיבות. זה לא אומר שאני שונא חרדים, או שאני לא יכול לנהל שיחה נינוחה לחלוטין עם חרדים. אני יכול. אפילו קרה לי כמה פעמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, אני שמח לשמוע שאין שנאה לחרדים. לא ידעתי. אני עובד עם חרדים באופן קבוע. לאחר שחזרתי מ- 40 יום מילואים הם אכלו את הלב שהם לא משרתים ולעומת זאת אחרים (לא חרדים) ראו בי פראיר... אבל זה באמת לא כל כך קשור... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך כמעט בכל הנקודות שלך. ההבדל הוא שאני תומך בתוצאה הסופית. הרמאות, הספינים והזיגזגים נועדו למשוך זמן. ברק היה זקוק לשרוד פוליטית על מנת להשיג את המטרה שקבע לעצמו כמטרה הראשית - השלום. תסכים איתי שלהגיע להסכם שלום עם כנסת מפולגת ומפלגה סחטנית כמו ש\'\'ס, זו משימה לא קלה. צריך להיות פוליטיקאי ברמה גבוהה, כדי להגיע להסכם כזה כשהכנסת מאחוריך. כפי שציינתי במאמר, כישוריו של ברק בתחום הפוליטי אינם טובים במיוחד, ובגלל האופי הבעייתי שלו הוא לא שיתף את חבריו הפוליטיקאים בנסיונותיו לשמור על איחוד הקואליציה. לכן, מבחינת ברק, לא היתה כל דרך אחרת לשרוד פוליטית, מלבד דרך החתחתים והזיגזגים. וגם אם הדרך שבה נקט לא היתה אלגנטית, בלשון המעטה, הרי שלמען המטרה הסופית, היא היתה משתלמת. כמובן שמי שלא חושב שהשלום הוא המטרה הראשית, לא יסכים איתי בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ברק עשה יודעים אנו. לאן זה יוביל אותנו אנו מנחשים/ מעריכים, אבל איש אינו יודע ולא יכול לדעת בודאות. אם יהיה טוב ברק יצא גאון (או מזליסט). ואם לא- הוא יצא מטורף, או פושע, או בוגד. עד כאן מוסכם? לצערי הניסיון מעיד והסימנים מראים על כך שהאפשרות השניה היא הריאלית, לא כן? שים לב. יש לך שגיאה בסיסית בפרשנות של דעות הימין. כיום, הימין אינו חולק על השמאל בנחיצות השלום ואפילו לא במחיר השלום. הימין טוען שהסכמי אוסלו לא יסתיימו בשלום, אלא באסון. ולכן אם מטרתך היא השלום עליך לבנות את \'\'קיר הברזל\'\' המפורסם של ז\'בוטינסקי. אם תמשיך לחשוב מהימין אינו מעוניין בשלום תישאר שמאלני כל חייך, וזה קצת עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שברק מביא אותנו (או שואף להביא אותנו) למצב של \'\'או שלום או מלחמה\'\', ושגם הימין לא רוצה מלחמה. העניין הוא שמי שיקבע בסוף אם יהיה שלום או מלחמה הוא העם, במשאל עם. העובדה הזו מראה שברק (וגם אני, כנראה) חושב שהעם, שחלקו הגדול ימני - יאשר את ההסכם. ברק סומך על העם שיחליט שהוא מעדיף את השלום של ברק על המלחמה של כולם. הימין צועק משום שאין לו אלטרנטיבה אחרת מלבד השלום של ברק. או מלחמה. והרי הימין לא רוצה מלחמה. כלומר - היכולת להציל אותנו מאסון נמצאת בידי הימין, והוא יצטרך להפגין אותה במשאל העם על תהליך השלום - אם יהיה כזה. ולגבי היותי שמאלני: אם ב\'שמאלני\' מתכוון אתה שאני מחזיק בעמדות \'\'יוניות\'\' בנוגע לתהליך השלום, אני שמח להרגיעך - כאשר יהיה שלום, לא אהיה שמאלני, משום שלא תהיה עוד סיבה לכך. ואם מתכוון אתה למובן הרחב יותר של המינוח \'שמאלני\' (מין הגדרה שלא ברורה לי לגמרי, בנוגע לליברליות, אולי קצת סוציאליזם, זכויות אדם ודברים כאלה), הרי שאני מצהיר בזאת שכרגע אין לי כל שאיפות לעבור בשלב כלשהו של חיי לצד שכנגד. הסר דאגה מלבך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, לא התכוונתי שמאלני, אלא יוני, יוני. אין לי כוח להתווכח עם מליון הוכחות למה זה לא תהליך שלום. אבל אם רק תקשיב להצהרות אויבינו... השמאל (סליחה, היונים) מנהלים מו''מ בינינו על עומק הנגיסה ועל ניקוי חבלי ארץ מיהודים. אין מו''מ עם הפלסטינים. אנחנו פשוט כורעים על ברכינו ומתחננים אליהם לקבל את מולדתנו ואת שורש קיומנו. סליחה. ברק לא נושא ונותן בינינו. בממשלת מיעוט הוא רודה בנו ומתעמר בנו בניגוד לכל כללי הדמוקרטיה הפרלמנטרית. מהלכיו האחרונים של ברק מזכירים את התנהגותו המחפירה של רבין בתקופה שאחרי הסכמי אוסלו, התנהגות שהביאה לקיטוב ולהקצנה שהסתיימה בטרגדיה. אלא שברק עושה את זה בניגוד לעמדת הכנסת והציבור, אך ורק משיקולים קואליציוניים. להזכירך הוא לא תמך בזמנו בהסכמי אוסלו ב' כדי למשוך תמיכה מה''מרכז'' (לא ימין ולא יונים). איש שקר. עד שברק מנסה להביא שלום אם הפלסטינים, לא זאת בלבד שהוא כושל במשימה זו, אלא הוא מפורר את מרקם החיים העדין בין חילוניים ודתיים, בין אנשי ימין ושמאל... ראש הממשלה של כו-ו-ו-ו-ולם. ראש ממשלה של כלום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |