 |
|
 |
||
|
||||
 |
טעות משמעותית של ברק הייתה אותה טעות של רוב ראשי הממשלה בעשור האחרון והיא נתינת העדיפות המוגזמת לנושא המדיני. ישנה תקווה בעשור האחרון שהסכסוך הולך להסתיים, ובמשך שנים מדברים על "חלון הזדמנויות". "חלון" הכוונה לפרק זמן קטטטנטן שאם נפספסו חלילה, נהייה צפויים לחיות על חרביינו עוד שנים רבות. כאשר זוהי תקווה בלבד, זה בסדר גמור, הבעיה היא שהתקווה הזו, שעוד לא הבנתי על מה בדיוק היא מבוססת, הפכה להנחת עבודה! ולכן מותר לדחות את הבעיות בנושאי חינוך, פשע, כלכלה, פערים חברתיים, וכו' עד שיגיע השלום, שהרי הוא ממש כאן בפתח ולא יעבור זמן רב עד שנוכל להתפנות לנושאים אלה. לדעתי, כל עוד המשטרים הדקטטורים סביבינו לא יפלו לטובת משטרים דמוקרטים, לא יהייה פתרון לסכסוך. כמו כן, במידה והמדינה הפלסטינאית תהיה דיקטטורית (ורוב הסימנים מנבאים שכך יהיה) לא יסתיים הסכסוך עם הפלסטינאים. הסיבה, בשתי מילים היא שהציבור במדינה דיקטטורית לא מהווה כוח אלקטוראלי ולכן האנטרס של הציבור לא בא לידי ביטוי, ולכן כדי שהסכם יהיה בר קיימה יש לשים לב שהאנטרס לקיימו יהיה של השלטון ולא של הציבור עליו הוא שולט (שהם על פי רוב מנוגדים). ברק טעה טעות גסה, אם חשב שבחצי הקדנציה יוכל לעבור לנושאים חברתיים לאחר שחיסל את הסכסוך. סיום הסכסוך תלוי הרבה מאוד בשכיננו ומעט מאוד בנו, כמו שברק אמר : למלחמה מספיק צד אחד. ולכן לדעתי, יש להשאיר את העניין המדיני על אש קטנה, ולהשקיע את מירב המשאבים בנושאים החברתיים-כלכליים, בהם באמת יש רק "חלון" קטן כי ילד שלא תתן לו את ההזדמנות לרכוש השכלה היום, כשיגדל זה כבר יהיה מאוחר מדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
\'\'חלון ההזדמנויות\'\' מקורו, אם אינני טועה, היכן שהוא בקשר בין הקואליציה העולמית שנוצרה כנגד עיראק בשנות ה-90 ובמירוץ הגרעון של מדינות האיסלאם. לגבינו, השתמשו בו בעיקר בתקופת רבין/פרס כדי לשכנע אותנו שהזמן אוזל ושהחלון \'\'אוטוטו\'\' נסגר. ברק לא השתמש בביטוי הזה, עד כמה שזכור לי. נושא השלום חשוב יותר מכל הנושאים האחרים, משום שאין דבר גרוע יותר ממלחמה. תזכורת לכך קיבלנו בחודשים האחרונים מהפלשתינאים. מבחינה פוליטית, השלום בא לפני הכל, משום שהוא זה שקובע את הזהות הופליטית של האזרח ולכן גם של המפלגה, וכל עוד שהנושא יבער היכן שהוא, גם על אש קטנה, לא יוכלו האזרחים שעומדים משני צידי המתרס להתאחד בנוגע לנושאים האחרים שחשובים להם. לכן חייבים לסיים עם נושא השלום קודם שניתן לגשת לנושאים האחרים, גם אם אתה חושב שהם יותר חשובים מהשלום עצמו. הסכם עם הפלשתינאים, שאולי יושג בקרוב, יקרב אותנו בכמה צעדים אל השחרור מהעול הפוליטי של השלום, על מנת שנוכל לטפל גם בנושאים החשובים האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין נקודה נוספת: ירדן ומצרים הן מדינות דיקטטוריות, והסכמי השלום איתן מחזיקים מעמד, למרות לחצים עצומים מצד העם והאופוזיציה. כי נכון - יש פה אינטרס של המשטר. יציבות. כאשר יבוא הסכם השלום שייתן לפלשתינאים מדינה, יהיה אינטרס חזק מאוד לראש המדינה (לא משנה מי הוא יהיה) לשמור על ההסכם. המדינה הפלשתינית תזדקק לזמן רב לשיקום הנזקים הרבים מהתקריות האחרונות, לארגון מחדש, לליכוד השורות. היא תצטרך הסכמים ארוכי טווח בנוגע למזון, מים, חשמל, ומיסים מהמדינה היהודית. היא תצטרך לדאוג לפרנסה של עשרות אלפי עובדים שיחזרו לעבוד בישראל. היא תזדקק לתמיכה כלכלית ממדינות זרות, שלא תגיע עד שלא תשכון היציבות באזורינו. האינטרס לשמור על ההסכם הוא חזק מאוד מהצד הפלשתינאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהסכמנו על כך שבשלטון דיקטטורי האנטרס הרלוונטי הוא האנטרס של השלטון יש לי שאלה אליך: מדוע האנטרס של השלטון זה מים, חשמל ופרנסה? תבדוק האם במצרים, ירדן וסוריה יש אנטרסים כאלה. אני חולק עליך לגבי מה שיקרה לאחר שערפת יוכר כנשיא מדינת פלסטין, הוא לא יטפל בדברים הקשורים לרווחת הציבור (מדוע לא עשה זאת עד היום? ה\'\'ספר הלבן\'\' זוכר?), אלא בדברים הקשורים לשרידות שלטונו, כמו מלחמה נגד גורמי האופוזיציה שתגבה מחיר יקר של אלפי הרוגים, פולחן אישיות וכדומה. אם לא יהיה בהסכם זכות שיבה לצפצף (אשקלון) כפי שערפת דורש כבר שמונה שנים, מדוע אתה חושב שדווקא את ההסכם הזה יקיים לאחר שלא קיים כמעט אף סעיף בכל ההסכמים שנחתמו איתו בשמונה השנים האחרונות? בגלל שיהיה כתוב שם ש\'\'אין יותר תביעות מישראל\'\'? לגבי מצרים וירדן שאת המצב איתן כיום הייתי מגדיר יותר כאי-לוחמה מאשר שלום, אותו הדבר אפשר לומר גם על סוריה, שהגבול עימה שקט שנים רבות. אני לא יודע אם הנאמנות של מוברק וחוסיין לישראל חזקה יותר מנאמנותם לארצות ערב ואני לא יודע איך ינהגו בתסריט של מלחמה שהוא הוא המבחן האמיתי, להזכירך מוברק החזיר את שגרירו למצרים וירדן מעכבת שליחת שגריר חדש, כתוצאה מהארועים האחרונים. אגב, זו הפרה של שני הסכמי השלום, עוד דוגמא, מני רבות מאוד, לכך שהאנטרסים מדברים ולא ההסכמי השלום. רק הדמוקרטיה הוכיחה את עצמה כמנגנון שמונע מלחמה, ועד שארצות ערב לא יעברו תהליכי דמוקרטיזציה (ואני מאמין שכך יקרה תוך שניים שלושה עשורים), לא יסתיים באמת מצב המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה קצרה להתייחסות: השלום עם ירדן הוא יותר מצב של \'\'אי-לוחמה\'\'? פרט, הרחב, והדגם. ושתי הערות נוספות: המלך חוסיין המנוח כבר לא מחוייב לכלום. אשקלון – צפצף? חשבתי שמג\'דל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשקלון-מג\'דל, אתה צודק, טעיתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |