בתשובה להקריבו המקוטב, 13/03/03 9:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לאחר קריאת שמות יט-כא התברר לי כי העם לא נחרד מאלוהים. שמות יט,טז: "...ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר, חזק מאודף ויחרד כל העם, אשר במחנה" וואו, איזה פחד ! ברקים ורעמים ומישהו תוקע בשופר חזק מאוד. אימאלא'! ואז עולה עשן מהאש שהובערה על ההר ומשה נכנס אל העשן ומדבר אל יהוה וזה האחרון עונה לו. אף אחד לא רואה כלום והכל מאחורי פרגוד של עשן. משה: (בקול עבה) "היכן אתה משה ?" משה: "הנני לפניך" משה: (בקול עבה) "משה, בא טפס לראש ההר, יש לי דיבור צפוף איתך." משה: "כן, יהוה. אני בא" העם: "וואו, זה באמת אלוהה. מדהים. בואו נבנה לנו עגל זהב ונזבח לו עד שמה יחזור מהמפגש עם אלוהים, אלעק" והעם המשוכנע מהעשן והשופר כי מדובר באלוקי אברקם אוסף זהב ובמעמד הר-סיני הכה מקודש בונה לו עגל זהב. כה משכנע היה המפגש עם העשן, הרעמים והברקים ושלא נשכח את השופר. אני חושב שהשופר שבר אותם. ואז, החל משמות כ,ט מתחיל אלוקים (משה בקולו העבה) להטיף בנושאי עבדים, כמה דיברות ושוב חזרה על נושא העבדים. שמות כ, פסוק יח: "ויאמר יהוה אל משה, כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם - - כי מן השמיים, דיברתי עימכם." "כן, בוודאי שראינו" אומרים בני ישראל ומותחים את תחתית עיין שמאל באצבע מתוחה. "ראינו כל מה שאירע. בטח, בטח. מה שתגיד." משמות כ פסוק א חוזר האלוקים הנודניק לנדנד על נושא העבדים. מרטין-לוטרה-קינג לא היה מתבייש באלוקה כל כך מפוקס בנושא העבדות. ואז מתחיל קטע שלם (שמות כא, יב) אודות מי שעונשו מוות: מי שהכה אדם וזה האחרון נפח את נשמתו, אדם המזיד להרוג את חברו ובורח למזבח, אדם המכה את אביו אימו (ביחד ?), וגונב איש ומכרו ונמצא לידו, ומקלל אביו ואימו (*) ועוד. בקטעי מישפטיים אלו נרדמתי על המקלדת בקולו רעמים, בעשן ובקול שופר חזק מאוד. (*) ש: ומדוע רצחת את ביתך ? ת: היא קיללה אותי |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |