 |
|
 |
||
|
||||
 |
יעל דן, אחת המראיינות הכושלות ביותר בגל"צ ראיינה אתמול אסירה מנווה תרצה, לרגל יום האישה. דן, ניסתה בכל כוחה לשמוע איזו שהיא התנצלות או חרטה מצד האסירה ע"י שתאמר שהיא לא רוצה להיות בכלא, שכלא זה רע, שהיא בכלל לא עשתה שום דבר ושהעובדה שהיא חוזרת לסורה בכל פעם שהיא משתחררת היא אשמתה הבלעדית בגלל כל אותם גברים עימם היא מתרועעת. נסיונותיה החוזרים ונישנים התבטאו בעיקר בשאלות: "נכון שנווה תרצה זה המקום הכי עצוב להיות בו ביום האישה הבינ"ל?" או: "זהו יום האישה הרביעי שאת עוברת בכלא, זה מאוד עצוב בעיני. איך הדבר משפיע עליך?" אך האסירה העדיפה להתמקד בעובדה שבין כתלי הכלא היא מקבלת ארוחות חמות, שמיכות, טיפול רפואי וכן לימודים בסיסיים. בנוגע ליום האישה הבינ"ל היא רק ציינה ש"יש אוכל מצוין היום בכלא. בגלל כל הביקורים של שדולת הנשים". דן מצידה, לא הבינה כיצד אותה אסירה לא מעניקה חשיבות ועדיפות עליונה ליום המאוד חשוב הזה שמנציח את הפערים בין גברים לנשים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כאילו האסירה תודרכה ע''י שלטונות הכלא להגיד רק דברים טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא חושבת כך. בפועל, לנשים רבות בעיקר ממעמד נמוך, הכלא מהווה אלטרנטיבה מאוד נוחה וחיובית. הן לא צריכות לדאוג למזון, לטיפול רפואי או לשמיכות מחד גיסא ומאידך גיסא הן זוכות להשכלת יסוד ולעבודה בהיקף מסוים. אני לא מנסה ליצור את הרושם שהכלא הוא אידילי. הוא מקום לא קל ולא כל אחת תוכל לשרוד בו ועל ''כאבי המאסר'' שהוא גורם (למשל האפשרות המהירה להדרדר לסמים, למשל יחסים חד מיניים בשל חוסר באפשרות ליחסים הטרוסקסואליים, מרות לסוהרות קונפורמיות למערכת, הידיעה כי האסירה מרצה עונש על עבירות שביצעה וכו'). עם ולמרות כל זאת, נשים שהגיעו לכלא לאחר שגדלו כנערות עברייניות והן אינן מסוגלות לחיות את חייהן באופן נורמטיבי יכולות למצוא בו את המקום האידאלי מבחינתן לחיות את חייהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה כך- זה עצוב, בעיניי לפחות. ולחוד- זה מזכיר את הסיפור של או הנרי על הנווד שתמיד מארגן לעצמו שהייה בכלא לקראת החורף, ע''י ביצוע פשע קטן. בפתח הסיפור הוא מנסה נואשות להיאסר כדרכו, אך לא מצליח. ואז, בדיוק כשהוא מחליט להיטיב את דרכיו, הוא נעצר ונשלח לכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השוטר וההמנון'' בגירסתו העברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עצוב שהאשה בכלא, אך מרגיע שהתנאים להם היא זוכה הם ראויים בעיניה. יש לסייג כמובן את דברי משום שחייבים לצאת מנקודת הנחה שהסיכוי שאותה אישה מסוימת לא חוותה תשומות ראויות בעת שהייתה בעולם החופשי, הוא גדול ולכן, מה שנראה לה כטוב בעיני אחרים יראה לא מספק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |