בתשובה לדורון הגלילי, 11/03/03 11:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"פרק זמן ארוך יותר" ממה?1 גם אני, כמוך, חושבת שמדובר על תקופה של כשלושים שנה. גם אני חושבת שמדובר על יותר מאשר המטע הפרטי של אותה משפחה. אולי יש בבסיס השיר מטע פרטי שמת, אבל יש כוונה גם מעבר לזה, וגם מעבר לחיסול החקלאות. זה רקב פנימי כללי במדינה, שבו קשה יותר להילחם מאשר באוייב חיצוני. אבל כמו שאמרתי קודם, השיר נותן מספיק נתונים ליצירת תמונה, אך לא מכריח פרשנות כזו או אחרת אל תוך גרונך בכפית. 1 כשאמרתי שהשיר מעביר במלים ספורות סיטואציה שלמה לא התכוונתי שהמסר מתחיל ונגמר באותה סיטואציה.. ההפך הגמור הוא הנכון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים עם אסתי במה שנוגע לשני רבדים שהשיר עוסק בהם. במישור האישי -המילולי- מדובר כאן על מטע משפחתי שמת, הדובר מתייחס למלחמה בסס הנמר בלשון עבר, מה שמכניס את הראייה הרטרוספקטיבית, המפוקחת. הזמן "היום" בשיר הוא כבר אחרי מותו של המטע, אולם הזמן שהשיר מתרחש בו הוא זמן אחר, שבו המטע עוד היה קיים, וכנראה גם הייתה תקווה. ברמה הזו, השיר עוסק בהתפקחות מהתפיסה הילדותית. ברמה הזו, זה שיר על ילד שמגלה שאביו אינו כל יכול. אם בבית הראשון דמות האב מוצגת ,כפי שנאמר, בצורה מאוד הירואית ונחרצת,כמעט מיתולוגית, הרי שבבית השני מדברים כבר על "ניסה" ולאו דווקא הצליח, ואילו בבית האחרון מדברים על הכישלון. בסופו של דבר מטע האגס מת. האם זה בגלל סס הנמר? אולי, אך יתכן שהיו גם סיבות אחרות. זה לא ממש משנה. מה שחשוב הוא התהליך שעוברת התפיסה הילדותית, שאגב ניתן להשוות אותה לדעיכתו של המטע. מישור נוסף בו פועל השיר הוא המישור הלא-אישי (לאומי? זאת מילה קצת בעייתית) הנקרא בין השורות. ההתייחסות למישור זה, שאגב נעדרת כמעט מכל התגובות הקודמות, היא מחוייבת בשל האיזכור של מלחמת יום כיפור. מלחמה זו שהיוותה נקודת מפנה בחברה, נקודת שבר שבעקבותיה נשברו מוסכמות רבות. האיזכור של המלחמה הספציפית מחייב התייחסות בתפיסת הקורא, שכן אם לא הייתה כוונה לכך לא היה מוזכר שם המלחמה. במישור זה מדבר השיר גם כן על התפקחות, על השתחררות מנאיביות מסויימת, ועל שבר הסולידריות. פעם הדברים היו ברורים מאליו, רוצה הדובר לומר, כל כך ברורים עד כדי יובש. האבא הלך,נלחם,ניצח, חזר. עד כדי כך! אחר כך התחילה המלחמה האמיתית. מלחמה שבסופו של דבר הפסדנו. מטע האגס, בקריאה זו, משמש מטפורה גם לחברה/מדינה אך מעבר לכך גם לתפיסה הנשברת. אם בעבר הצליח האב להילחם ולנצח, הרי שכעת המלחמה מסובכת יותר ומסתיימת בסופו של דבר בכישלון. דמותו של האב מוצגת כאן כמעט כדמות טרגית! להגן על גבולות המדינה הצליח, אולם בהגנה על מטע האגסים שלו הוא נכשל. למה הוא נכשל? שוב, זה לא משנה. מה שחשוב הוא הכישלון עצמו והתהליך שעובר על האב. נקודה נוספת להתייחסות, כפי שאכן עלה מן התגובות הקודמות , הוא סוג האויב שבו נלחמים. מצרים -אויב חיצוני המאיים מבחוץ ואיתו מצליחים להתמודד. סס נמר - אויב פנימי , שהמלחמה עימו כפי שמוצגה בשיר קשה יותר. את סס הנמר בקריאה זו ניתן להבין גם כמטפורה למלחמה פנימית. לא רק מה שמכרסם את המדינה מבפנים, אלא גם מה שמכרסם את האב. הקונפליקט הפנימי לגבי התרומה והיחס למדינה. פעם, במלחמת יום כיפור, צורת ההתייחסות הייתה ברורה, עיוורת כמעט.אחר כך היו ניסיונות לשמור על התפיסה הזו - על המטע - להילחם בזחלים. בסופו של דבר , המטע מת, מה שמעלה את השאלה בדבר תכלית ותועלת מלחמתו של האב. מהבחינה הזו מדובר כאן בשיר אקטואלי ביותר. האם הציונות מתה? האם הובסנו במלחמה על אופי החברה? למרות הרוח הפסימית הנושבת מהשיר, המשורר לא "עונה" לחלוטין על השאלה, אלא בעיקר מעמת אותנו עם הדילמה. שוב, הפרטים הקטנים אינם החשובים, אלא התהליך המתחולל בנפשם של האב והבן. שני תהליכי ההתפקחות - של האב ושל הבן - בשתי הקריאות השונות, באים בשיר זה לידי מיזוג. לא חייבים לבחור בפרשנות אחת או בשנייה, כי אם בשתיהן! הפרשנויות שזורות זו בזו, וזהו קסמו של השיר שמשאיר פתח לשתיהן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |